מה עושה אותנו מאושרים?

1. הנזקים של הכמיהה למשמעות

אחת השאלות שמשקיעי סטרטאפ טובים שואלים יזמים, היא "למה אתה רוצה לעשות את זה?"
ומה שהם בעצם שואלים הוא "למה זה כל כך חשוב לך, שאתה מוכן לחוות אינספור רגעים של חוסר וודאות, תסכול ואינסוף ביקורת, לפני שתראה את המיזם הזה (אולי) מצליח?".
אלו מביניכם שמתעניינים בכניסה ל ZONE, בוודאי זוכרים שויקטור פראנקל, בספר "האדם מחפש משמעות", סיפר כי מה שהחזיק אותו בחיים במחנה הריכוז ועזר לו להתגבר אף על מחלת הטיפוס, היה הרצון העז לשחזר ולפרסם כתב יד של ספרו "הרופא והנפש: מבוא ללוגותרפיה" שאבד באושוויץ. הוא הירבה לצטט את הפילוסוף ניטשה, שאמר: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך".

ב-2009, הציג יועץ שיווקי בשם סימון סינק, מודל המסביר מנהיגות מעוררת השראה בעזרת מעגל זהב והשאלה: "למה?"
הוא השתמש בדוגמאות שטחיות למדי ש"ממחישות" את המודל כמו אפל, מרטין לותר קינג והאחים רייט.
וכדוגמה שלילית, את טיבו (TIVO) ממציאת הממיר המקליט. מאוחר יותר, בספריו, הוא הציג גם חברות כמו מיקרוסופט וסמסונג בתור דוגמאות פחות טובות.
במילים אחרות, סינק הציג שיטה שנשמעת טוב בדיעבד, אבל לא ממש מעניקה מרשם לחיי תכלית או לאסטרטגיות עסקיות טובות יותר.
אנחנו הרי יודעים שיש כנראה מאות תיאוריות עסקיות שונות שמסבירות את ההצלחה של אפל; שמרטין לותר קינג הגיע להרצות את נאום "יש לי חלום" בפני ההמונים, כשהוא כבר גמר אומר להתפטר מעבודתו, ואילו האחים רייט (יותר נכון, אורוויל) מעולם לא טרחו לבנות מטוס מסחרי, ופשוט עשו "קופה" מהפטנטים - לא ממש התנהגות קלאסית של יזם שמונע מהWHY שלו.
אבל מה זה משנה? למי מהקהל יש פנאי לבדוק את זה?
העיקר שזה נשמע טוב.
האם זה עבד? בהחלט.
הקהל התלהב, הספרים נמכרו, הרצאות וסדנאות הוזמנו וסינק צבר הון אישי שהוערך בכ-15 מיליון דולר.

מסתבר שרבים רוצים למצוא את את ה"למה" שלנו, ואנחנו רוצים פתרון קל ומהיר. כמו עוגת אינסטנט, רק באסטרטגיה לחיים.
אנחנו לא מעוניינים בפתרון שיבקש מאתנו לבחון, להתנסות, לחשוב (באמת) לעומק או להשתנות, חס וחלילה.
הנה, יש לנו פה "תמצא את הלמה שלך", כאילו שהסיבה היחידה מדוע העולם עדיין לא גילה את החוכמה, הכשרון או המוצרים שלנו, היא בגלל שלא ידענו למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. וכך, מאות אלפי אנשים, ואלפי חברות, החלו להסביר לעצמם ולאחרים, מה הלמה שלהם.
הרצון שלנו להרגיש טוב עם עצמנו, יחד עם הסירוב העיקש של רובנו לחשוב, הפך את "FIND YOUR WHY" למסע של חיפוש "תירוצים" שנשמעים טוב, במקום למצוא לעצמנו משמעות ותכלית אמיתיים. למצוא את התכלית שלנו ולהיכנס ל ZONE שלנו זה חשוב, אבל רחוק מלהיות קל ופשוט - ודור הריאליטי, כידוע, לא אוהב מורכב.
וכך סינק, הפך למושא הערצה של אנשי תקשורת שיווקית ברחבי העולם, וגם של לא מעט קואוצ'רים ומאמנים. ציירו 3 עיגולים, וכהרף עין, לחיים ולעסק שלכם תהיה משמעות.
קסם.
ובכן, העניין הוא שלא תמיד יש "למה", בוודאי לא כזה שלא יביך אותנו. "למה" היא סוג אחד של אסטרטגיה, אבל היא בוודאי לא יכולה להיות רלוונטית לכל סוג של עסק, ארגון או אדם.
והבעיה היא לא "שאתה לא יודע מה הלמה שלך", אלא שהסיבה שלך להקים את העסק, פשוט לא משכנעת או עוסקת באנשים אחרים.
רובנו עושים דברים כדי לקבל אהבה או להימנע מכאב, למשל, וזה די מביך לנו להודות בזה – אפילו בפני עצמנו.
רוב רובן של החברות, נבנות כדי להרוויח כסף, ולא כדי לעשות עולם טוב יותר.
גם אפל, אחת החברות המצליחות בהיסטוריה האנושית, לא נבנתה עבור "אנשים שחושבים אחרת" – היא פשוט הפכה לכזאת די במקרה. (פירוט על כך, בקטע הבונוס בהמשך).

2. איך מוצאים את הלמה שלנו – ולמה זה בעצם כזה חשוב?
המשורר הפרסי ג'לאל א-דין רומי, אמר פעם "מה שאתה מחפש, מחפש אותך". פרופ' אברהם מאסלו, תיאר את זה בצורה מדעית יותר (בתרגום חופשי): "בתנאים אידיאליים, ייווצר איזומורפיזם, בחירה הדדית בין האדם והעבודה שלו. כלומר, כל משימה תקרא בדיוק לאותו האדם בעולם, שמתאים בצורה מיוחדת כדי להתמודד עימה, כמו מפתח ומנעול, והאדם הזה ירגיש את הקריאה בעוצמה, ויגיב אליה, בהתאם לתדר שלה."
כלומר, העניין פה עוסק בבחירה של יעדים ממקום עמוק בנפש שלנו.
למה, בעצם, קשה לנו לעשות את זה?
זה מחבר אותנו לתיאורית ההכוונה העצמית בפסיכולוגיה, שמדגישה כי הדרך בה אנשים מפרשים את האירועים כפי שהם תופסים אותם, ביחס לצרכים הפסיכולוגיים שלהם, מהווה גורם עיקרי המוביל להיווצרותה של הנעה הנדרשת לפעולה כלשהי.
הנחת היסוד של התאוריה היא כי מקור ההנעה לפעולה כלשהי מבוסס על חוויית הניסיון של הפרט. לכן, כדי להשיג שינוי התנהגותי, נדרש שינוי בניסיון הסובייקטיבי של הפרט.
אחד התרגילים הבסיסיים בתהליך "להיכנס ל ZONE שלך", הוא כזה שבו המשתתפים מתבקשים לכתוב סדרת עובדות על עצמם, ואז לספר שני סיפורים: באחד הם "לוזרים מוחלטים" ובשני הם "ווינרים מדהימים".
ואז אני שואל אותם "אם מה שחשוב בחיים זה רק העובדות, איך זה יכול להיות שכתבתם שני סיפורים סותרים לחלוטין על בסיס אותן העובדות?".
אחד ההבדלים המהותיים בין אנשים, קשור למידה בה הם מרגישים "בעלות" על החיים שלהם. כלומר, באיזה שיעור הבחירות וההחלטות שלהם בחיים, מושפעות ממשהו עמוק ופנימי לגבי עצמם לעומת אחוז ההחלטות והבחירות שמושפעות על ידי כוחות חיצוניים, כמו הצורך להרשים מישהו, רגשי אשם, חשש מביקורת, חוסר בטחון וכו'.
כמובן, יש עובדות. אבל מה שעושה את הרוב ההבדל, זו הפרשנות שלנו.
והפרשנות שלנו, מושפעת הרבה פעמים, מהסביבה שלנו.
אם בסביבה שלנו, מה שחשוב זה תואר אקדמי או כסף, זה כנראה מאוד ישפיע עלינו. יכול להיות שנגיע לגיל 50 ונצטער על כל אותם רגעים אבודים. וגם אז יהיו מי שיגידו לעצמם "אבל היי, עדיף להיות מבואס עם כסף, מאשר מבואס בלי כסף נכון?" כאילו שאלו שתי האופציות היחידות.
אולי גדלנו בסביבה שבה שמענו "מה פתאום אתה הולך ללמוד ריקוד, ציור או שירה? תלמד מקצוע אמיתי!" איזה מזל שסטיבן שפילברג או טרנטינו, למשל, לא הקשיבו לאנשים כאלה, נכון?
אם אחד ההורים שלנו אמר לנו כל הזמן "רק תדאגו לעשות דוקטורט, ואבא ואמא ידאגו לכל השאר" כל החיים שלנו, האם זה מפתיע שהילד שהיינו, הפך להיות מבוגר שמזניח את כל השאר, ומרגיש שלעשות דוקטורט זה כמו למצוא את הגביע הקדוש שמי ששותה ממנו, זוכה לחיי נצח?

3. מהן "חוזקות חותמת"?
פרופ' מיהי צ'יקסנטמהיי, שידוע בזכות מחקריו על אושר, יצירתיות ו- FLOW, מדגיש את האבחנה בין מי אנחנו אמורים להיות (האני הרציונלי) ולבין מי שאנחנו באמת (האני החווה). וכדי לגלות מי אנחנו באמת, הוא ממליץ לנו לחוות כמה שיותר חוויות, כדי שנגלה את הנטיות הטבעיות שלנו – ולא נכפה נורמות חברתיות או תפיסות של אנשים אחרים על עצמנו.
האני החווה, מסביר צ'יקסנטמהיי, לא רק מסביר לנו מי אנחנו בהווה – אלא מכיל רמזים עבים באשר למי שאנחנו יכולים להיות.
ולכן, אחד הדברים שהכי חשוב לשים לב אליהם, הוא מוזרויות שלנו. כל דבר שחריג בנו, וזה מה שהחברה התעשייתית סביבנו מנסה לדכא – הוא דווקא דבר חשוב וטוב. הם מרמזים על "חוזקות חותמת" (Signature Strengths), אותם דברים שמשקפים עוצמות באופי שלנו, שמאוד רלוונטיים לזהות שלנו.
והעניין הוא, מגלים מחקרים, שחוזקות החותמת המשמעותיות שלנו – כלומר משפיעות ביותר על האושר והסיפוק שלנו, הן בדיוק אלו שמוערכות על ידי הסביבה שלנו, ולאו דווקא אלו שאנחנו מגדירים סובייקטיבית כחוזקות.
כלומר, יכול להיות שהדרך הטובה ביותר עבורנו "להיות עצמנו", היא להבין מהן חוזקות החותמת שלנו – ואז לוודא שהסביבה שלנו אכן מסכימה, או לעבור לסביבה אחרת שמשדרת איתנו על אותו הגל.

רוצים ללמוד עוד על הנושא, ואולי לבחון את עצמכם? הקליקו כאן

4. בונוס: איך אפל הפכה "במקרה" לחברה לאנשים שחושבים אחרת?
בתחילת הדרך סטיב ג'ובס רצה למכור לתאגידים, לחברות גדולות ולנצח את IBM ואת מיקרוסופט. אבל מי שקנה את המוצרים שלו, היו אנשים דווקא שאהבו אסתטיקה.
ולמה הם בחרו במקינטוש? בגלל שג'ובס, ממש במקרה, התעקש לשלב את האופציה לבחור את סוג הגופן (פונט) במחשב (הוא מאוד נמשך לשיעורי טיפוגרפיה בקולג', למרות שלא למד את הנושא באופן רשמי).
למחלקות הרכש של החברות הגדולות זה לא היה חשוב – ואילו למעצבים זה היה מאוד חשוב.
כוח הקנייה היה בידי "החנונים" והביורוקרטים שלא ממש התייחסו לעיצוב ברצינות, ולכן מובן מדוע ג'ובס התעקש למכור דווקא להם – כי חברה צריכה להרוויח כסף.
אבל 25 שנים לאחר מכן, אנשים שעיצוב חשוב להם, הפכו ממיעוט זניח - לכוח מניע בכלכלה, והקמפיין THINK DIFFERENT של אפל הפך להיות אחד המשמעותיים בהיסטוריה של עולם המחשבים.
---
מהו קיצור הדרך למנהלים ויזמים שאין להם זמן לקרוא ספרים? הקליקו כאן.

---
איפה אפשר ללמוד עוד על איך ניתן להיכנס ל ZONE שלנו? >> https://bit.ly/3oMwAop

שתף את הפוסט: