גדלנו על הרבה סיפורים, והסיפורים הללו עיצבו את התפיסה שלנו את העולם, את הערכים שלנו, את החלומות שלנו. וכאן אני רוצה להעלות דרך שתסייע לנו אם הסיפור מכיל תובנות וחוכמה אמיתית, או שלא.
איך?
תשאלו: מה היה קורה בפעם השניה? אם האירוע היה מתקיים שוב, איך באמת המשתתפים היו נוהגים?
בואו נבחן 3 סיפורים:
1. דוד מול גוליית
דוד מול גוליית הוא בעצם סיפור על דוד, שהחליט להפר הסכם באופן בוטה. במקום להגיע לדו-קרב עם גוליית כפי שסוכם בין בני ישראל לפלשתים, עמד מרחוק והשליך אבן שהרגה את האחרון. שימו לב, בשום שלב של "הקרב" זה לא היה דו קרב כמו שסוכם. בשום שלב חייו של דוד לא היו נתונים בסכנה.
זה כמו שתסכמו על קרב סכינים, ותבואו עם אקדח. לא כוחות, לא לפי הכללים. ואם מישהו פה היה "החזק", זה היה דוד שפגע בגוליית התמים וחסר הישע. במאה ה-21, יתכן ואפשר היה לתבוע בגין דוד על רצח בכוונה תחילה. (עוד על סיפור דוד מול גוליית, כאן).
כלומר, אם הסיפור הזה בכלל קרה - וזה נשמע לא הגיוני שמישהו בצד הפלשתי היה מקבל מוות של נציג שלהם ללא דו קרב כמשהו שמייצג ניצחון של בני ישראל - עדיין יש את השאלה הבאה: מה אתם חושבים, שיקרה בפעם הבאה שיפגשו שני נציגים מהמחנות הללו?
אתם חושבים שהנציג הפלשתי פשוט יעמוד שם וימתין לחטוף אבן? או שאם זה בסדר לשקר כמו שעשה דוד, אולי הפלשתים ישלחו קשת שיקלע בנציג בני ישראל ממרחק בטוח?
2. הארנב והצב
נניח שאכן הארנב, כמו בסיפור, הגיע ליד קו הסיום, נמנם בינתיים "עד הצב יגיע", כי הוא רצה להראות לו כמה הוא מזלזל בו וכו'. הארנב נרדם ולא שם לב שהצב מגיע לקו הסיום, והתעורר רק כשהצב חצה את הקו - מאוחר מדי. הארנב הפסיד במירוץ.
לכאורה, שיעור בצניעות ובחשיבותה של התמדה.
עכשיו תניחו שהצב והארנב היו מתחרים שוב, מה היה קורה? הארנב היה רץ מהר, חוצה את קו הסיום, ורק אז נרדם. בזמן שהצב היה מגיע במקום השני והאחרון, הארנב היה מתעורר ומגחך. איפה ערכי הצניעות וההתמדה עכשיו?
3. משפט שלמה
נניח שאתם עורכי דין בארץ ישראל של שלמה המלך.
מגיע לכם קייס משפטי עם אמא שטוענת שגנבו לה את התינוק בלילה. הגנבת (לכאורה) טוענת שזה התינוק שלה. אין אפשרות לעשות בדיקות DNA, בכל זאת, גם האיש החכם מכל אדם לא ידע מה זה DNA בימים ההם. אבל אתם מכירים את התקדים המשפטי של "משפט שלמה". זוכרים את הסיפור? שלמה המלך מורה לשומרים שלו לחתוך את התינוק לחצי, ולתת חצי תינוק לכל אמא. כמובן שהאמא האמיתית תעמוד על רגליה ותזעק "לא, תנו אותה לה, רק אל תפגעו בו", נכון?
ואז כמובן שזו העצה שלכם ללקוחה. "ברגע ששלמה המלך פוסק שצריך לחתוך את התינוק לשניים," אתם מסבירים לקליינטית, "את עומדת על רגלייך וצועקת "לאאאא, תנו אותו לה, רק אל תפגעו בו".
כמובן, זו בדיוק העצה שנותן עורך הדין של הצד השני ללקוחה שלו, מה שאומר שמשפט שלמה הוא לא באמת תקדים ראוי, ולא מייצג חכמה או תבונה שטובה ליותר מפעם אחת.
4. בונוס: סיפור לא צריך להיות הגיוני?
יש הרבה סיפורים, ובחלקם יש המון בעיות. למשל חוני המעגל שצייר מעגל ואמר לבורא עולם שהוא לא זז ממנו עד שיש גשם. "ההגיון" מאחורי התופעה הפך להיות כינוי לשרלטנות בארה"ב, שם נוכלים נקראים "RAINMAKERS": הנוכל מספר לך שהוא עוזר לך בסודיות דרך אנשי קשר באיזה מכרז חשוב. הסודיות - בגלל שהוא נותן למישהו שם "שוחד". בפועל אין שוחד. אם החוזה ניתן לך - הנוכל מקבל עמלה. ואם לא, כנראה שהמתחרה נתן למקבל החלטות אחר שוחד גדול יותר.
זהו אותו ההגיון של סיפור חוני המעגל: אם אין גשם, בורא עולם בוחן אותי ואם יש גשם, סימן שהוא הקשיב לי. אבל בפועל, אם יש ואם אין, אין קשר אל חוני המעגל, חוץ מאשר בראש של מי ששומע את הסיפור שלו ומאמין לו.
שלושת המקרים הללו: משפט שלמה, דוד מול גוליית וסיפור המירוץ בין הארנב לבין הצב, בהחלט מלמדים אותנו משהו. סיפור לא צריך להיות הגיוני, סביר או חכם כדי שנאמין לו. בלא מעט מקרים, מספיק שהוא מתחבר לרגשות שלנו, לדחף שלנו להיות לטובת מי שצודק, מי שחלש, מי שהתנאים לרעתו. מדוע?
אולי כי אנחנו כמעט תמיד בטוחים שהתנאים לרעתנו.
האם רובנו מרגישים שמגיע לנו יותר, העולם נגדנו, אנשים אחרים לא מעריכים אותנו מספיק, לא מכבדים אותנו, לא חושבים על הצרכים שלנו, ושתמיד קשה לנו להשיג דברים? כנראה שכן.
והסיפורים האלה, על כל פגמיהם, מהדהדים את הרגשות שלנו, מאפשרים לנו להזדהות עם גיבור שמתמודד עמם - ומנצח.
---
איפה אפשר לקבל שיעורים בסטוריטלינג מעשי, כדי לקדם את ההצלחה שלנו בקריירה, כיזמים, כבעלי עסק וכמנהלים?
כאן, אצלי.