מי צודק?
שני חיילים, אחד מגולני והשני מצנחנים, נכנסים לשירותים.
החייל מגולני מסיים להטיל את מימיו ופונה לעבר הדלת, כדי לצאת.
הבחור מצנחנים ממהר לשחרר עקיצה "אתה יודע, אצלנו בצנחנים, לימדו אותנו לשטוף ידיים אחרי שעושים פיפי בשירותים".
הגולנצ'יק מחייך, ועונה "אצלנו בגולני, לימדו אותנו לא להשתין על הידיים".
זה כנראה לא באמת אמור היה להיות מוסר ההשכל מאחורי הבדיחה, אבל כנראה שכמעט בכל דבר בחיים אפשר למצוא טוב ורע, נכון ולא נכון, בסדר או לא בסדר.
אם נשחרר זבוב במזבלה, הוא מהר מאוד ימצא את הצואה; ואם נשחרר פרפר או דבורה באותו המקום, מהר מאוד הם יאתרו את הפרח.
בחיים יש הכול מהכול. השאלה היא האם אנחנו מחפשים את הרע או את הטוב, אם אנחנו זבוב, פרפר או דבורה, כי מה שנחפש ומה שנהיה, זה ככל הנראה מה שנמצא.
מה זה (באמת) אסטרטגיה?
לפני הרבה שנים, בתחילת שנות ה-90, היה בחור צעיר שהיו לו חלומות להיות פוליטיקאי. הוא בכלל היה אז סטודנט למשפטים, וחבר בתנועת הליכוד. ומה עשה הבחור הצעיר?
הוא לקח את הרשימה של חברי ליכוד, והתחיל להתקשר לכל מי שגר צפונה מחדרה ודרומה מגדרה. הוא פעל תחת הנחה הגיונית: מי שגר בצפון או בדרום, לא זכה לטייל בכנסת ישראל במסגרת טיול מבית הספר. והוא צדק.
כשהוא התקשר להגיד לאנשים שהם "מוזמנים מטעמו לסיור בכנסת", הם מאוד התרגשו. הם הגיעו לכנסת בשעה היעודה, והוא המתין בכניסה, ואז לקח אותם לסיבוב בפנים. שם הכיר להם שלל חברי כנסת ושרים, ששמחו לפגוש את מי שעשוי להכריע את גורלם בפריימריז.
הוא עשה זאת שבוע אחר שבוע, במשמעת שיא.
עד היום, כמעט 30 שנים אחרי, מאות רבות של אנשים זוכרים את הביקור הראשון שלהם בכנסת, ואת המפגש עם השרים וחברי הכנסת המכובדים, אותם אנשים שראו אותם רק בטלוויזיה או בכתבות בעיתון, ועכשיו לחצו להם את היד.
והכל בזכותו.
כמה שנים לאחר מכן, אותו בחור צעיר, שכבר היה עורך דין, החליט לרוץ לתפקיד פוליטי.
למרות שלא היה כריזמטי, עורכי דין שעבדו איתו ומולו, מאוד נהנו. הוא היה פרטי, נטול אגו, מדבר לעניין ופועל בתבונה. הוא לא יספר לכם את זה, אבל לא פעם, הוא קיבל מכתבים עטורי מחמאות מעורכי הדין של הצד השני – ולא רק מלקוחות שלו.
מדוע? כי הוא תמיד הקפיד על הדרך – ולא רק על התוצאה. וגם עורכי דין, ציניים ככל שיהיו, יודעים לעצור רגע ולהתפעל מאדם שיש לו עקרונות, ואינו חייב לנצח בכל מחיר.
בפריימריז של הליכוד, הוא נבחר בעשירייה הפותחת - בקלות. כל אותה תשתית אנושית שהוא בנה כל השנים, אותו פרדס של קשרים אישיים שהוא נטע, העניקו פרי.
הוא נכנס לכנסת, אבל לא מיהר.
הוא בנה את עצמו לאט ובסבלנות, הפך ליו"ר ועדת החוץ והבטחון, יו"ר הקואליציה, שר התיירות, עד שהגיע לתפקידו הנוכחי, כיום, כיושב ראש הכנסת.
יכול להיות שאתם לא מסכימים עם דעותיו הפוליטיות. זו זכותכם, כמובן, להחליט אם אתם רוצים להיות זבוב, פרפר או דבורה במקרה שלו.
אבל לא צריך להיות לכם ספק לגבי השאלה האם האיש הזה, יריב לוין, הוא אדם שיודע לחשוב לטווח ארוך, להגדיר, לבנות וליישם אסטרטגיה.
מתי הפראייר הופך לנוכל?
חבר של אבא שלי קיבל בירושה את חפציו של אביו שהלך לעולמו. בין שאר הדברים, היה שם שעון מקולקל, ללא רצועה. הוא פנה לשען, וביקש לתקן אותו. השען הסביר שאין חלקים לשעון הזה, "אבל, אם תרצה," הוא אמר, כאילו הוא עושה טובה, "אני מוכן לתת לך עליו 1,500 שקל".
חבר של אבא שלי עמד שם, מבולבל. 1,500 שקל, על שעון מצהיב, מקולקל שאין לו חלקים?! מה קורה פה?
הוא חייך במתיקות, אמר "לא תודה", והלך לבדוק את העניין.
אחרי בדיקות אצל שענים הגונים יותר, הסתבר שמדובר בשעון יוקרתי ונדיר מסוג IWC משנת 1936 שהוגדר כ- SPECIAL WATCH FOR PILOTS. חבר של אבא שלי תיקן אותו, ומכר אותו ב"קצת" יותר מ-1,500 שקל – הוא קיבל עליו קצת יותר מ-40,000 אירו.
בכל פעם שהוא מספר את הסיפור הזה, הוא מחייך ואומר "אם הוא היה מציע לי 100 שקל, הייתי חושב שהוא פראייר, אבל 1,500 שקל? זה יותר מדי בשביל מה שאמור להיות גרוטאה ישנה.
ב-100 שקל השען היה פראייר, אבל ב-1,500 שקל, הוא כבר הפך לנוכל.
---
פרסומת מקסימה לשעוני IWC, בכיכובו של ג'ון מלקוביץ