בעבר דיברנו כאן על כל מיני דוגמאות של פייק ניוז, ומדוע אנשים אוהבים להאמין להן ולהפיץ אותן הלאה. אבל יש סיפור אחד שלא מרפה מעולם העסקים, זה סיפור על מישהו שהגיע ביום בהיר אחד בשנות החמישים למשרדי קולגייט-פלמוליב, ואמר להם שבתמורה ל-100,000 דולר, הוא יעניק להם רעיון שיעלה להם כמעט כלום, ויעניק להם גידול של עשרות אחוזים במכירות.
נשמע נהדר, לא?
אחרי משא ומתן, הם הסכימו לתנאים, והוא נתן להם מעטפה חומה עם פתק בפנים, שאומר "תגדילו את החור מ-5 מילימטר ל-6 מילימטר". ההיגיון אומר שהצרכנים יבזבזו יותר משחת שיניים בכל לחיצה, ואז כמובן יקנו עוד ועוד משחות שיניים.
זה אחד הסיפורים הפופולאריים ביותר, ומשום מה, לרוב האנשים שמספרים או שומעים אותו, לא מפריע שהוא לא נכון. הקוטר של החור הוא בין 7.2 ל-8.02 מ"מ (לרוב); וכמובן, איש זר שמגיע לחברת ענק ומבקש לדבר עם המנהלים שלה, זה לא סנאריו סביר, לא בשנות ה-50 ולא היום. לנהל משא ומתן? עורכי דין? סתם ככה כי מישהו אומר שיש לו רעיון?
ומה שמו של האיש המסתורי? מדוע אנחנו לא מכירים אותו וקוראים רחובות על שמו?
אז אם הסיפור הזה הוא קשקוש, מדוע אנחנו מאמינים לו, מדברים עליו ומספרים אותו?
כי יש בו קמצוץ של אמת: לחברה עם החור בעל הקוטר הגדול ביותר (קולגייט), יש גם את הכי הרבה נתח שוק.
כך לפחות עולה מבדיקה של למין וו (Lemin Wu) ויוהנג ז'או (Yuheng Zhao) מאוניברסיטת פקין ב-2006 וב-2013 על מותגי משחת שיניים שנמכרים בסין. הם בדקו, בין היתר, כמה משחת שיניים יוצאת בכל לחיצה, בהתאם לקוטר החור – וכאן הגודל קובע. בחור הקטן (7.2 מילימטר) השתמשו הסטודנטים ב1.21 גרם של משחת שיניים בכל לחיצה, לעומת 1.34 גרם בחור בינוני (7.6 מילימטר) ו1.53 בחור הגדול (8.02 מ"מ).
הקליקו כאן, למחקר המלא