בחור ישראלי אחד עבר משבר של אמצע החיים, החליט שהוא עוזב את הכול וטס להודו. אחרי חודשים של טיולים, הוא פוגש גורו שיושב לו על כרית בחדר גדול, באחד האשרמים.
הגורו מחייך אל הישראלי ומתעניין: "אתה לא נראה רגוע. מה מציק לך?"
והישראלי אומר לו: "אני רוצה להיות מאושר."
"אה, זה פשוט מאוד," משיב הגורו.
"פשוט? זה בערך הדבר הכי קשה שיש!" מתלונן הישראלי ושואל: "תוכל לעזור לי להיות מאושר? אתה יודע איך לגרום לי להרגיש אושר?"
"בוודאי", משיב הגורו ההודי. "קודם כול, תוריד את המילה 'אני' מהמשפט. "אתה פה כדי לשרת את העולם, ולא להפך."
הוא מביט בישראלי המסוקרן שבולע את מילותיו בצמא וממשיך "עכשיו, תוריד את ה'רוצה'. מכיוון שאתה פה לשרת את היקום, לא חשוב מה אתה רוצה, אלא מה היקום רוצה עבורך."
"רגע," הישראלי מבולבל, "אם הורדתי את ה'אני' ואת ה'רוצה' מהמשפט, מה נשאר לי?"
"אהה," משיב הגורו, "מה שנשאר לך זה 'להיות מאושר'..."
והוא מסביר: "להיות זה אומר להיות בהוויה הולמת. כלומר, לפעול בהלימה לרצון היקום. זה אומר לשרת אנשים אחרים ולשאול את עצמך: 'איך אחרים שאני משרת, יכולים להיות טובים יותר במה שחשוב להם? ואיך אני יכול לסייע, לקדם, לתמוך?' במקום לדבר רק על עזרה לעצמך ועל מה יוצא לך מזה, אפשר לחשוב גם איך עוזרים לזולת – וכך אתה עוזר גם לעצמך."
"אז אני אמור לבטל את עצמי?" שואל הישראלי.
"ולא ולא. הרי אם הקנקן שלך אינו מלא, איך תוכל למזוג ממנו מים למי שצמא? ההצלחה שלך חשובה, ואם אתה שואף להיות עשיר ולחיות בשפע, זה מצוין. אך חשוב לזכור שהמהות של ההצלחה היא להיות בעמדה שתאפשר לך להעניק יותר לאחרים."
"אז אולי קודם כול אהיה עשיר, חזק ומפורסם, ואז אתרום ואסייע?" מתעקש הבחור שלנו.
"מי שלא תורם לנזקקים חמישה רופי מתוך מאה שיש לו, גם לא יתרום חמישים אלף מתוך מיליון, ולא חמישים מיליון מתוך מיליארד. כסף לא משנה אותך – הוא רק הופך אותך ליותר ממי שאתה," מסביר הגורו בסבלנות.
"אז מה המשימה שלי, בעצם?" הישראלי נכנס ל-MODE פרקטי, מוכן ליישם. "מה אני צריך לעשות עכשיו?"
"עליך לאחל לאחרים טוב, להבין את המצוקות, את המגבלות, את הפחדים שלהם, ולראות את הטוב שבהם. תמצא דרך לעשות להם טוב, אבל חשוב שזו תהיה דרך שגם מאפשרת לך לצמוח ולגדול בכל מובן חיובי. תתפתחו ביחד."
"ומה עם כסף? אני רוצה..." הישראלי, בכל זאת, אדם פרקטי, פולט את מה שכנראה רובנו שואלים.
הגורו מחייך ומשיב: "ככל שתמצא דרך לשפר חיים של יותר אנשים, כך תוכל להרוויח יותר כסף."
הוא מוזג לבן שיחו תה מהביל מהקנקן, והניחוחות הנפלאים מתפזרים ברחבי האשרם.
הישראלי לוגם מכוס התה שלו, מהורהר.
"היעד שלי הוא..." מתחיל הבחור, והגורו מסמן לו לעצור.
"תאמר לי, כמה פעמים בחיים השגת את היעד שלך?"
"היו מספר פעמים שבהן הצלחתי."
"איך הרגשת?"
"כיף. נפלא. אני אוהב להצליח."
"כמה זמן נמשכה ההרגשה הזאת? כמה שנים?"
"לאאאא, היו כמה ימים כאלו של אופוריה ואז... חזרה לעבודה. אתה יודע, יש מציאות, בעיות, קשיים, אתגרים. לא הכול בחיים זה גן של שושנים."
"אז אולי הפתרון אינו טמון ביעדים שאתה משיג?"
"אז במה הוא יכול להיות טמון אם לא ביעדים?"
"אולי הפתרון קשור לדרך שבה הקשיים, הבעיות והאתגרים של החיים עושים אותך אדם טוב יותר, חזק יותר, חכם יותר?" שואל הגורו, "בסוף, בכל פעם שאתה נכנס לגן השושנים ונשרט מהקוצים שלהם, אתה יוצא ממנו אדם אחר ממה שנכנסת, נכון?"
"מה שלא הורג אותי – מחשל אותי?" הישראלי נזכר במשפט מפורסם.
"משהו כזה," עונה הגורו. "יש אנשים שמבקשים שיהיה להם קל יותר ויש אנשים שמבקשים להיות חזקים יותר. היקום, כך נראה, מעדיף את הסוג השני."
הישראלי חייך. "תודה לך, איש יקר. יש לי הרבה על מה לחשוב," הוא אומר, והולך לדרכו.
---
הטקסט הוא מתוך החוברת לדיוק הקריירה "להיכנס ל-ZONE שלך". עוד פרטים, כאן.