לא כל האנשים נולדו שווים.
ולכן, לא יכול להיות רק מודל אחד לקריירה. גיליתי 4 סוגי קריירה עיקריים, שהם רלוונטיים ליזמים ובעלי עסקים, כמו שהם רלוונטיים לשכירים.
בחנו את עצמכם, ותראו: אולי אתם פשוט בחרתם לכם מסלול לא נכון?
1. "המזליסטים" (A)
לפעמים לאדם יש מזל, והוא מבורך בכישרון על: הוא אתלט מהיר או אמן מדהים. יכול להיות שכל בכירי החברה בה הוא עובד פוטרו או פרשו בגלל שערורייה כלשהי או שאולי הוא ירש תפקיד או נכסים. יש מקרים שבהם האדם הפחות טוב זוכה לקידום, כי הוא לא מאיים על הבוס שלו. ולפעמים, זה פשוט אדם שזוכה בקרדיט על כך שהוא השלים משהו שמישהו אחר התחיל לפני שנים רבות.
לעיתים, זה לא (רק) מזל, אלא תזמון נפלא, כמו למשל במקרה של מתכנתים שעובדים בחזית הטכנולוגיה של צה"ל, ומפתחים מוצר סופר-מתקדם עבור הצבא, וכשהם משתחררים, הם לוקחים את הקוד שנכתב (לכאורה, לכאורה) והופכים אותו לסטרטאפ "חדש".
למי שנולד עם כפית זהב בפיו, למי שהיה מזל וקיבל קידום שהיה אמור לקרות בעוד 10 שנים, ולמי שנולד עם היכולת לרוץ 100 מטר במהירות שיא – יש פור על כולם.
רוצים להבין מה זה כשרון מולד? צפו בסרטון על ילד, רק בן 7.
לחיילים שיצאו משירות צבאי עם ידע מדהים בתכנות ומוצר מוכן, יש יתרון של 4 שנים על השוק. זה שווה הרבה מאוד מיליוני דולרים בעלויות וולידציה (וידוא שהשוק אכן צריך את המוצר) וכמובן עלויות פיתוח. בכל אותם מקרים, יש כאן מישהו שקיבל יתרון "לא הוגן" על פני אחרים.
למה ה"לא הוגן" נמצא במרכאות כפולות? כי מי בכלל קבע שהחיים צריכים להיות הוגנים? במדינה דמוקרטית אמור (..) להיות שוויון הזדמנויות, אבל בוודאי שאין השוואת תנאים. אנחנו לא חיים באגדות: אם החיים היו מרוץ, אתם יודעים הרי שלא כולם היו מתחילים מאותו קו הזינוק.
2. "הקורבנות" (B)
מי הם הקורבנות?
אלו רוב האנשים שקוראים את הסעיף למעלה, ומרגישים לא בנוח.
הם גדלו תחת ההנחה, שהעולם עובד בצורה לינארית והוגנת.
מי שעובד קשה, מקבל יותר.
מי ששווה יותר, מרוויח יותר.
אתה עובד, ומשלמים לך בדיוק מה שמגיע לך.
כך זה אמור לעבוד, בעולם הגון וישר, לא?
בתור בעלי עסקים, הם נאיביים מספיק כדי להאמין שתחרות זה דבר טוב, שחשוב להיות ראשון בשוק, ושהטובים מנצחים בסוף.
ואם מישהו לא עובד קשה – ומקבל יותר, סימן שהיה לו מזל או שהוא נוכל.
מכירים כאלה?
ומה קורה כשהעולם לא עובד כך, כמו בדרך כלל?
הם מסבירים שהמצב במדינה לא בסדר, שכולם מושחתים, שמפא"י וההסתדרות הרסו את המדינה, שיש אפליה נגד אנשים מהסוג, אזור, צבע, מין, גזע או תפוצה שלהם, ושהפוליטיקאים פה לא טובים (בניגוד למדינות אחרות בחו"ל, שם המצב נפלא לתחושתם). "מתי עושים ריסטרט למדינה?" הם תוהים.
אם הם לא זוכים למנה של מזל או לקומבינה של שייכות לוועד עובדים, פנסיה תקציבית או ירושה נדיבה, הם יבלו את חייהם בתחושת החמצה ותסכול.
הם הלקוחות הטובים ביותר של ערוצי ואתרי החדשות, שם "מוכיחים" להם מדי יום, כמה שהמצב גרוע, מושחת ומצריך שינוי.
ואני לא אומר שהם לא צודקים, אלא שגם אם הם צודקים, איך זה משפר את מצבם?
3. "הבונים" (C)
יש לא מעט אנשים, שלא היו מספיק ברי מזל לקבל מעמד, כסף או הזדמנות לפני שהיו ראויים להם.
הם לומדים, עובדים קשה, משתפרים הן ביכולות המקצועיות וברמה המנטלית, והן בשיווק העצמי ובבניית המוניטין אישי.
הם מבינים שהחיים לא ליניאריים.
בשנה שאחרי שיוסיין בולט שבר את שיא העולם ב-100 מטר, הוא הרוויח 23 מיליון דולר.
הקולגות שלו, אלו שהגיעו למקומות 2,3 ו-4, הרוויחו ביחד 230,000 דולר.
אדם אחד, קיבל פי 100 ממה שקיבלו שלושה אנשים אחרים, כי הוא היה מהיר מהם בכמה חלקיקי שניה.
כל כך לא ליניארי העולם, שחוץ מגוגל, אמא של האצן שהגיע רביעי , אף אחד כנראה לא זוכר ש"מר מקום רביעי" בכלל השתתף במרוץ. למה בכלל שנשים לב למישהו, אם הוא לא מספר 1, נכון?
אבל במקום לבכות על כמה שזה "לא פייר", הבונים עובדים שנים רבות בפחות כסף ממה שמגיע להם, כדי לבנות מוניטין שבעתיד יאפשר להם להרוויח הרבה יותר ממה שמגיע להם.
הבחור המבוגר ההוא, שמוביל משרד עורכי דין, אבל כבר לא ממש עובד, מקבל יותר מכולם. למה? כי זה השם שלו שמופיע ראשון על הדלת.
הוא זה שמביא את הלקוחות. והלקוחות באים למרות שהוא כמעט לא עושה כלום (ומרוויח הכי הרבה) – למה? כי הוא בנה את השם שלו במשך הרבה שנים. הרבה שנים הוא קיבל פחות ממה שמגיע על העבודה הקשה שעשה, כדי שיגיע הרגע, שהוא יקבל הרבה יותר ממה שמגיע לו.
אנשים לא רק קונים את מה שאתם עושים, אנשים קונים את הבטחון שתוכלו לעשות את זה, ואת ההצדקה לבחירה שלהם במקרה שתפשלו.
4. "המקומבנים" (D)
יש אנשים שמקבלים יותר ממה שמגיע להם לא בגלל כשרון, ירושה, מזל או עבודה קשה. אז למה?
בגלל עיוות שוק, למשל.
מפתחי תוכנה מקבלים הרבה יותר ממה שמגיע להם, בגלל שיש ביקוש.
אבל יש ביקוש גם לאחיות, למשל. המשכורות של אחיות לא עולות, אבל של מתכנתים כן. איפה השוק החופשי כשבאמת צריך אותו?
עוד דוגמאות לאנשים שמקבלים יותר ממה שמגיע להם, לאו דווקא בשכר חודשי, יש בחברות שבהן יש איגוד עובדים חזק (בנקים, מקורות, חברת החשמל, צה"ל, משטרה, עובדי מדינה לסוגיהם).
לעובדי איגוד יש, למשל, את השקט הנפשי שלרוב אזרחי ישראל אין.
הם יודעים מתי הם יוצאים לחופשות והם יודעים שגם בעוד שנה, לא משנה מה, המשכורת תיכנס לבנק.
כל זמן שהם לא הורשעו בפשע, הם יוכלו לסיים את תפקידם ולקבל פנסיה. בזמן שרבים בציבור תוהים אם בכלל תהיה להם פנסיה, חיים בינינו אנשים שזכאים לפנסיה מוקדמת, ש"פורשים" עוד בטרם מלאו להם 50.
גם בתור בעלי עסקים, יש אנשים שמקבלים יותר ממה שמגיע להם בגלל רגולציה ממשלתית, מונופול, דואופול או קרטל מאושר על ידי הממשלה (בישראל יש הכי הרבה מונופולים מאושרים בעולם המערבי): חלק גדול מעשירי ישראל, עשו את הונם בגלל שרכשו בזול חברות ממשלתיות, קיבלו זיכיון ממשלתי, קיבלו בלעדיות לשיווק מוצר בישראל (יבואן בלעדי), קיבלו גישה מאוד נוחה להלוואות או מימון זול.
5. מה אפשר לעשות בנידון?
אם לא נולדתם עם יכולת לרוץ 100 מטר ב-9.58 שניות או עם ערימות של מזל כמו החבר'ה בקבוצה A, עדיין אפשר לנסות לקבל עבודה ציבורית או מאוגדת.
אבל אם אתם לא יכולים או לא מעוניינים לדאוג לעצמכם לאיזה קומבינה כמו החבר'ה בקבוצה D, ולא בא לכם לרחם על עצמכם ולרטון כל ערב מול מסך הטלוויזיה בזמן החדשות כמו אלו בקבוצה B, מה עוד אפשר לעשות?
אתם יכולים להפנים שהחיים לא הוגנים, העולם לא צודק והמציאות לא ליניארית.
למצוא את הדבר שנכון לכם לעשות. להתפתח. ללמוד. לגדול.
להשקיע במוניטין שלכם כמו שאתם משקיעים בידע שלכם.
"העובדות" לא בהכרח קובעות.
מי שטוב לא מנצח בסוף. בסוף, אמר הכלכלן מיינרד קיינס, כולנו מתים.
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_
האם אתם מזליסטים, קורבנות, בונים או מקומבנים?
