מי מפריע לנו לפתור את הבעיות שלנו? / שלושה דברים שלמדתי השבוע

1. מי אחראי לבעיה שלך?
לפני כמה שבועות, בימים ההם כשעוד היה מותר להתקהל, העברתי סדנת סטוריטלינג בתל אביב.
לאחר הסדנה, פנו אלי שני אנשים. אחד מהם, שיבח אותי על המקצועיות, ההשקעה והאכפתיות. האדם השני, אמר לי שהוא חייב להגיד לי (בקטע בונה) שהוא מרגיש שלא רציתי להיות שם, שהצגתי בחוסר אכפתיות.
איך זה יכול להיות?
בכל סיטואציה, אומר המנטור טוני רובינס, אנחנו מבצעים שלוש החלטות בלתי מודעות:
א. פוקוס - במה אנחנו מתמקדים ("מה קרה?")
ב. משמעות - מה זה אומר עבורנו ("זה טוב? רע? בסדר? לא בסדר?")
ג. פעולה - מה אנחנו צריכים לעשות (כדי להשיג תוצאה רצויה)
המודל הזה, מסביר לנו שבעצם הרבה מהדברים שנראים לנו כמו עובדות או מציאות, הם לא בדיוק כאלה.
לפעמים, באותה סיטואציה בדיוק, אנשים חושבים שאתם חכמים ולפעמים שאתם מתנשאים; לפעמים אתם אדישים ולפעמים אתם קרי רוח; לעיתים אתם מעניינים ולפעמים אתם פשוט חופרים.
מדוע שני אנשים שונים באותה הסיטואציה יכולים לראות אתכם בשתי צורות שונות?
בגלל מה שהם התמקדו בו ואיך שזה גרם להם להרגיש.
תחשבו, למשל, על בעל שמגיע לטיפול, בגלל שהוא לא מקשיב לאשתו.
הוא מסביר למטפלת, כי הוא מעדיף שלא לבלות את הזמן המועט שיש להם ביחד, בשיחות מלחיצות על תלונות של כל מה שהיא לא מרוצה ממנו בחייה בימים האחרונים, אלא ליהנות מארוחה טובה ושיחה אופטימית.
מה הפתרון?
מה שהמטפלת מציעה לו, זה שבכל פעם שהם יוצאים לארוחת ערב או דרינק, והיא מתחילה להתלונן ולשתף בקשיים, הוא צריך – לאט לאט - להסיר מעליו פריטי לבוש: עניבה, שעון, ג'קט, חולצה, חגורה, נעליים, גרביים ו... גם מכנסיים.
ממש, להישאר בתחתונים בלב המסעדה, אם צריך.
עד מתי? עד שהיא מפסיקה, עד "שנשבר לה הדפוס", ואז הוא יכול להתלבש בחזרה.
מדוע?
זה משנה לה את הפוקוס. נשמע לכם כמו הומור או התנהגות מוגזמת?
אלו בדיוק הכלים להשגת המטרה, מסבירה המטפלת.
רגע, מי זאת "המטפלת"?
קלואי מדנס.
לפני כ-18 שנה, היא הקימה, ביחד עם רובינס את מרכז רובינס-מדנס "להתערבות אסטרטגית". מדנס, כיום בת 80, היא אחד השמות הבולטים בתחום הייעוץ למשפחות וזוגיות, וכתבה מספר ספרים. היא גם הקימה את המרכז לזכויות אדם לילדים בסן פרנסיסקו, בשותפות עם אוניברסיטת סן פרנסיסקו.
אחת התובנות המרכזיות בספרה "RELATIONSHIP BREAKTHROUGH" היא זו: "רוב הסיכויים שאתה יצרת את הבעיה שאתה מנסה לפתור."
מה זה אומר?
תכף נסביר.
 
2. מה כבר אפשר ללמוד מנמלים ומעכברושים?
נמלי גדוד מסוג Eciton יכולות לעשות דברים מופלאים בקבוצה, כמו לצוד חיות גדולות מהן ולייצר "גשרים" כדי לעבור מעל מכשולים. אבל לפעמים, הן צועדות בטורים ויורד גשם עז, שמוחק את העקבות. ואז הן מוצאות את עצמן הולכות אחרי נמלים אחרות, שבעצם הולכות אחריהן (כי גם הן הלכו לאיבוד). וכך אלפי נמלים מסתובבות במעגל, עד אשר הן מתות. יש להן רק פתרון אחד לבעיה – לעקוב אחרי הנמלה שלפניהן – והן ממשיכות לנסות אותו עד שהן מתות.
כלומר יש פה נמלים, שהפתרון לבעיה שהם מנסות לפתור (למצוא את העקבות של הנמלים האחרות), הופך להיות בעיה גדולה יותר (מסתיים במוות שלהן).
בספרו HOW REAL IS REAL, מספר ד"ר ווצלאצוויק (Watzlawick) על ניסוי שערכו על עכברושים.
מכניסים עכברוש אחד בכל פעם, לכלוב שאורכו כ-90 סנטימטר. בקצה השני של הכלוב יש מגש ריק. אחרי 10 שניות, המגש מתמלא באוכל, אבל, אם העכברוש מגיע למגש לפני שיש בו אוכל – המגש לא מתמלא.
מכיוון שלעכברוש לוקח רק כ-2 שניות להגיע למגש, הוא צריך "להעסיק את עצמו" כ-8 שניות. את העניין הזה, העכברושים מבינים מהר. אבל מה הם יעשו כדי להעסיק את עצמם?
חלקם מקפצים במקום.
חלקם מסתובבים במקום עם כיוון השעון וחלקם נגד כיוון השעון.
חלקם הולכים וחוזרים.
אבל מה שמעניין אותנו באמת, הוא שברגע העכברוש קיבל את האוכל, הוא "מבין" שהוא קיבל אותו בגלל שהוא קיפץ במקום / הסתובב במקום / הלך וחזר.
ואז, בכל הפעמים הבאות, הוא יעשה את אותו הדבר בדיוק, לאותו משך זמן – כי הוא משוכנע שזה מה שגורם לאוכל להגיע.
במילים אחרות, גם לעכברושים יש אמונות טפלות.
כן, אבל נמלים ועכברושים הן חיות טיפשיות יחסית אלינו, נכון?
בואו נבדוק...
אלכסנדר באוולס היה חוקר ופסיכולוג חברתי מבריק, שבין היתר, ערך ניסוי מעניין בשנות ה-60. הוא הציב מכונה שייצרה אורות וצלילים בצורה רנדומלית, ואז ביקש מסטודנטים לזהות את הדפוס שעל פיו המכונה עובדת.
כל אחד מהסטודנטים, הגיע למסקנות: תיאוריה שמסבירה כיצד המכונה עובדת. או במילים אחרות, סט של אמונות שמסביר "איך העולם עובד".
כל אחד, בתורו, שיתף את החוקר, רק כדי לגלות לתדהמתו, שהתיאוריות אינן נכונות. המכונה עובדת בצורה מקרית לחלוטין.
אבל מה שהיה מעניין במיוחד, שככל שהתיאוריה של הסטודנט היתה מפותלת ומורכבת יותר, כך הסטודנט התקשה להאמין שפרי דמיונו אינו האמת לאמיתה.
חלקם אף הסבירו לבאוולס שיש לו טעות, הם אמרו והסבירו לו שהוא לא מבין כיצד המכונה שהוא בנה – עובדת.
במילים אחרות, גם נמלים, גם עכברושים וגם בני אדם, ברגע שהם מאמינים במשהו, לא משנה אם זה נכון או לא, הוא הופך להיות "עובדה" ו"מציאות" וקשה מאוד, ולפעמים בלתי אפשרי – לשנות את הדרך שבה הם רואים דברים, גם כשהם מבינים שהם במשבר.



 
 
3. הצעד הראשון לפתרון הבעיה הוא...
"הצעד הראשון כדי לתקן מערכת יחסים בלתי מתפקדת או בלתי מספקת," אומרת מדנס, "הוא להביט מתחת למכסה המנוע".
היא מסבירה שזה טבעי, לא משנה אם זה במסגרת עבודה, זוגיות, הורות או קשר חברי, להאשים את האדם השני.
במילים אחרות, רובנו רואים בעצמנו עובר אורח תמים, שמביט מן הצד, באובייקטיביות מלאה. מה שאנחנו מזהים אצל האדם האחר כבעיה, היא "עובדה" ולמעשה, גם אם נוציא אותנו ממערכת היחסים ונכניס כל אדם אחר, "הבעיה" שלו תישאר.
זה לא שההתנהגות של האדם האחר קשורה באיזושהי צורה להתנהגות שלנו, נכון?
 
אז מה זה אומר להביט מתחת למכסה המנוע?
מדנס נותנת דוגמה:
אישה, אם לילד מתבגר, מגיעה למטפל ומתלוננת שהיא מתוסכלת מהבן שלה, שלא מסדר את החדר שלו, ושבכל פעם, היא רותחת מעצבים וצורחת עליו.
"וזה עוזר שאת צועקת?" שואל המטפל בקור רוח.
"לא!!!" האם משחזרת את הסיטואציה, "הוא ממשיך עם הבלאגן שלו!"
והמטפל ממשיך "ומה את עושה במקרה הזה?"
"אני צועקת חזק יותר!"
"וזה עוזר?"
"לא..." האם עונה בקול חלוש. ניכר שהיא אובדת עצות.
והמטפל תוהה "אולי הגיע הזמן לגישה אחרת? אולי, בכל פעם שהוא יעשה משהו שאת אוהבת, תתגמלי אותו על כך בצורה שנתפסת על ידו כחיובית?"
האם מתרגזת שוב "לתגמל אותו? להפגין חיבה?! כשהוא מזלזל בי? נשמע לך הגיוני?"
והמטפל מסביר "הוא לא מזלזל בך. הוא רק זורק את הבגדים על הרצפה. את מפרשת את זה כזלזול".
במילים אחרות, המטפל מבקש ממנה להביט על הדברים אחרת. כדי שהיא תהיה מרוצה, היא צריכה שגם היא וגם הבן שלה ישנו את נקודת המבט שלו. לייצר מציאות בה הוא מעוניין לסדר את החדר ולא לזרוק את הבגדים על הרצפה – לא כדי שאמא לא תכעס, אלא כי זה הדבר הנכון לעשות (באמצעות חיזוק חיובי).
לא תמיד זה אפשרי, כמובן, אבל אם שינוי בפוקוס שלנו (למשל, מהשלילי לחיובי), יכול לשנות את "המציאות", ולייצר פתרון, זה מסביר את התובנה "רוב הסיכויים שאתה יצרת את הבעיה שאתה מנסה לפתור."


 
4. *בונוס* לא לשכוח ללחוץ על הכפתור הסודי!
לפעמים, אנחנו נותנים לאדם אחר "הכל", זאת אומרת, הכל חוץ ממה שהוא באמת רוצה. הבנה מה האדם האחר באמת רוצה לקבל, לא רק מונעת תסכולים, מילים קשות ומריבות, אלא גם פותחת עולם שלם של הבנה ואינטימיות בין שני אנשים, מסבירה מדנס.
היא טוענת שלרובנו יש "כפתור סודי" של צרכים מאוד ספציפיים, שאם לוחצים עליו, הוא מפעיל את תחושת האהבה, השייכות והכרת התודה שלנו. אם נוכל לגלות איזה צרכים מהותיים לאנשים שאנו מנהלים עמם מערכת יחסים מכל סוג – לקוחות, בני זוג, שותפים עסקיים, בני משפחה – נוכל גם לספק אותם.
 
שווה לנסות?
 
#שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
 
אליאב אללוף הוא מחבר הספרים "למה כדאי להיות לטובת הכריש?" ו "מה החברות המצליחות בעולם למדו מסרטי המאפיה?" שיצאו לאור בהוצאת אוריון, וזמין בכל חנויות הספרים המובילות ואונליין.