מה וורן באפט, "רשימת שינדלר" ואופרה וווינפרי מלמדים אותנו על אושר, הצלחה והתמודדות עם קשיים?

1. איך משיגים את היעדים שלנו?

"אם אתה רוצה להשיג את היעדים שלך", מסביר הכלכלן, היועץ והסופר ג'ון קיי, "אל תנסה להשיג אותם בצורה ישירה".
הוא מטיף ל OBLIQUITY, דרך מפותלת, מעורפלת, לא ישירה להשגת מטרותינו בחיים.

סיר ג'יימס בלאק, היה חוקר ומדען סקוטי, שבתור נער, חלם בהקיץ. למזלו, אחד המורים שלו, ד"ר ווטרסון, התעקש עליו והכין אותו לבחינות הכניסה לאוניברסיטת סיינט אנדרוז. בלאק זכה במלגה ללימודי רפואה, ואח"כ הפך לחוקר, וזכה בפרס נובל על פיתוח של שתי תרופות פורצות דרך. הוא מעולם לא התעניין בכסף או בהשלכות כלכליות של עבודתו, אבל הוא היה כל כך טוב בעבודתו, ופיתח תרופות "בלוקבסטר", שכל חברה שבה עבד שגשגה ופרחה. הוא נחשב למדען הבריטי שיצר הכי הרבה ערך כלכלי במאה ה-20.

אופרה ווינפרי, שגדלה בתנאים לכאורה חסרי סיכוי והתמודדה עם גזענות ומיזוגניות במשך שנים רבות, היא כנראה האישה האפרו-אמריקאית המצליחה בעולם. ההון שלה נאמד בכמה מיליארדים, היא מוכרת ומוערכת על ידי עשרות מיליוני אנשים.
אבל, וזה אבל גדול, כשהיא נשאלה איך היא מרגישה לגבי "ההצלחה העסקית שלה", היא אמרה  שהיא מעולם לא ראתה בעצמה אשת עסקים. "המשימה שלי היא להרחיב את התודעה האנושית," היא נוהגת לומר.

בספרם "לנצח נבנו", מסבירים ג'ים קולינס וג'רי פוראס, ש"חברות בעלות חזון חותרות להשגת אשכול מטרות – מתוכן כסף הוא רק אחת – ולא בהכרח העיקרית. הם חותרות לרווחים, אבל הם מונחות באותה מידה על ידי אידיאולוגיות ליבה ותחושת מטרה מעבר לעשיית כסף. ובאופן פרדוקסלי, הן עושות יותר כסף מחברות שמונעות מהצורך לייצר רווחים".
 

משמעות היא לא רק דרך להיות מצליח, היא גם דרך לשרוד.
מי ששרד את אושוויץ, הפסיכו-אנליסט ויקטור פראנקל, הסביר שהסיפור על משמעות החיים שלנו, הוא מה שיגדיר איך נתמודד עם הזמנים הקשים. לא משנה אם זה קשור לחיים האישיים או לעסקים: הדבר הכי מתמרץ בחיים, כך נראה, היא התקדמות במשימה בעלת משמעות.
ומשמעות, זה משהו שאנחנו מגדירים לעצמנו.

2. איך מגדירים הצלחה?

מה זו בעצם הצלחה? בואו נבדוק.
האם ההספד שלך יציג את הרזומה שלך או את הערכים שלך? את ההישגים בקריירה, כסף בבנק או הצלחה, או אולי את האדם שהיית עבור האנשים סביבך? מה יגידו עליך לאחר לכתך: היית אמין או "נחש"? היית ערכי או פוליטיקאי? היית חבר קשוב או רק פרטנר לזמנים הטובים?
זה שמעניק או ההוא שתמיד עסוק במה הוא מקבל?

כששאלו את וורן באפט איך הוא מגדיר הצלחה, הוא ענה "אם הגעתם לגיל שלי ואנשים סביבכם לא חושבים עליכם דברים טובים, לא מעניין אותי כמה כסף יש לכם בבנק – החיים שלכם היו אסון".
אז איך כן צריכים למדוד את עצמנו? "כמה מהאנשים שאתם רוצים שיאהבו אתכם, ובאמת אוהבים אתכם". וכשהוא מתייחס לעצמו הוא אומר "אני רוקד סטפס כל יום בדרך לעבודה. אני עובד רק עם אנשים שאני אוהב. אני בר מזל להיות היכן שאני נמצא". 

"אנשים מאושרים (לדעתי) הם אלו שממוקדים במשהו שאינו האושר שלהם", כתב פעם ג'ון סטיוארט מילס, "אושרם של אחרים, אמנות או כל פעילות אחרת... מכוונים אל משהו אחר. הם מוצאים אושר על הדרך".
 

3. מה עדיף להיות: מדויק או מאושר?

מרטין סליגמן, אמריקאי יהודי, אב ל-7 ילדים, פרופ' לפסיכולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה, וממייסדי "הפסיכולוגיה החיובית", מסביר כי רמת האושר שלנו, נקבעת על ידי הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.
הוא חקר ומצא שאנשים בעלי תפיסת מציאות טובה, אלו שמכירים את העובדות ומדייקים בפרטים, נוטים להיות דיכאוניים יותר. הם "יודעים" שהעולם יכול להיות אכזר ושהחיים קשים.
שלי טיילור, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל, מסכימה. היא אומרת שמוח בריא מספר לעצמו סיפורים מחמיאים.
אנשים אופטימיים הם בעלי יותר מזל, וסביר יותר שיצליחו במשא ומתן, ויחיו זמן רב יותר.
GRIT (נחישות), אותה תיאוריה של אנג'לה דאקוורת' שטוענת כי נחישות היא הגורם העיקרי להצלחה, בעצם נוצרת מסיפורים אופטימיים שאנחנו מספרים לעצמנו.
במילים אחרות, אנשים ש"עובדים" על עצמם עם הסיפורים הנכונים, חיים טוב יותר.

למה בכלל אנחנו מספרים סיפורים לעצמנו? כי המוח שלנו לא סובל אי ודאות ורנדומליות, ולכן מחפש דרכים להסביר את העולם – וכך לייצר תחושת ודאות.

בסרט "רשימת שינדלר", הלן הירש היהודיה, המשרתת של אמון ליאופולד גת, קצין האס-אס האוסטרי והמפקד המרושע של מחנה הריכוז פלאשוב, אומרת לאוסקר שינדלר בסצנה עוצמתית "ככל שאתה רואה את כבוד המפקד, כך אתה רואה שאין סט של חוקים שאפשר לחיות על פיהם. אתה לא יכול להגיד לעצמך "אם אני אחיה לפי החוקים הללו, אהיה בטוח".
היא לא רצתה צדק, היא לא רצתה שיוויון, וגם לא אייפון 11 – היא בסה"כ רצתה להבין לפי אילו כללים צריך לנהוג כדי שהמפלצת האכזרית לא תרביץ לה.

4. *בונוס* מה ההבדל בין גורל לייעוד?

במה אתם מאמינים: בגורל או בייעוד?
ייעוד זה משהו שצריך לעבוד בשבילו. זה באחריותנו. אנשים שמאמינים בייעוד, הם אנשים יוזמים, אקטיביים.
הם מבינים שהם צריכים לעשות את שיחת הטלפון, לשלוח את המייל, להיות הראשונים לתת, לשאול, לחשוב ולעשות.  
גורל, לעומת זאת, זה משהו שפשוט קורה. זה נוח יותר להאמין בגורל, כי אז המצב הרע הוא אף פעם לא באשמתנו. הם עדיין בכיתה, בבית הספר, מאמינים שאם הם ישבו בשקט, יכינו שיעורים, ויצביעו יפה, המורה יאהב אותם ואז הם יצליחו.

אנחנו לא יודעים הכל (ממש לא), אבל מה שאנחנו יודעים הוא (כנראה) זה:
החיים הם לא לינאריים, ויש בהם עליות וירידות, טוב ורע, שמחה וכאב.
הם לא קורים כמו שאנחנו רוצים או כמו שאנחנו מתכננים, וזה לפעמים טוב, כי אנחנו לא תמיד יודעים מה באמת טוב לנו.
אושר לא מגיע מרדיפה אחריו.
העסקים הכי רווחיים הם לא אלו שמקדשים את השורה התחתונה.
האנשים העשירים ביותר, לרוב לא ממש מתעניינים בעושר. עבור רוב האנשים, כסף, כמו חמצן, הופך להיות למובן מאליו ברגע שיש לך אותו. 
וכמו שהציורים המוערכים ביותר, בדרך כלל לא מתארים את המציאות בצורה מדויקת, גם האנשים שחייהם מאושרים ומוצלחים יותר (בממוצע), הם גם אלו שמספרים לעצמם את הסיפור המתאים על איך העולם עובד ומה המקום שלהם בו.

ואם אין לכם משימה, מטרה, משמעות, וסיפור שמקדם אתכם, כנראה שיש לכם עכשיו מספיק פנאי לקחת לכם מחברת, ולשבת ולחשוב על זה.