אם תשאלו את רוב מגייסי כוח האדם והמראיינים מה מפריע להם, חוץ מאנשים ששולחים קורות חיים לתפקידים שהם לא מתאימים להם, הם יגידו לכם כנראה, שאנשים באים לראיון עבודה עם גישה לא נכונה.
אם תשאלו אנשי עסקים, מה הם מרגישים לגבי אנשי מכירות שפונים אליהם, טלפונית או פרונטלית, הם יגידו לכם - שהם באים בגישה לא נכונה.
רוב הזמן, אנשים עסוקים במה הם מקבלים. המועמד רוצה לקבל את התפקיד, ואיש המכירות רוצה את העמלה. אבל בצד השני יש לא פעם אדם שפגש כבר אלפי מועמדים ואנשי מכירות, והוא או היא יודעים שזה מה שהמועמד / איש המכירות רוצים.
לגישה הנכונה יש כמה אספקטים, אבל פה נדבר על אחד מהם: חוסר מוכנות.
רוב המגייסים יודעים שבלא מעט מקרים, המועמד אפילו לא טרח לעשות חיפוש בסיסי בגוגל על החברה. קודם שיתנו לו את העבודה, ואז הוא יעשה חיפוש בגוגל. רוב הלקוחות יודעים שאיש המכירות לא טרח לבדוק מי הם ומה הרקע שלהם, שלא לדבר על מהם באמת צרכי החברה. הוא בא למכור, אין לו זמן לשטויות.
אבל מה היה קורה לסיכויי המועמדים ואנשי המכירות להשיג את המטרה שלהם, אם הם היו באים עם כל הלב, ממקום עמוק, אכפתי, שמבין את צרכי מי שמולם - ומוודא שיש לו את הפתרון המתאים? מה היה קורה אם הם היו לוקחים את עצמם, את הקריירה, את המשימה שלהם - ברצינות?
קחו לדוגמה את הנרי תומאס מטקסס, שהיה יכול להיות עוד נער אמריקאי אנונימי, אבל הוא עשה משהו אחד יוצא מן הכלל. כשהוריו לקחו אותו לאודישן, כדי לנסות לקבל תפקיד בסרט ET של סטיבן שפילברג, הוא עשה את זה מכל הלב, ללא עכבות. אחרי אודישן של 3 דקות, הוא שומע את הבמאי אומר "אוקי ילד, קיבלת את התפקיד". מומלץ להקדיש כמה דקות כדי לראות איך הוא נכנס לעומקה של הדמות. תחשבו שמועמד לעבודה היה טורח כך, שאיש מכירות היה משקיע בצורה כזאת.