באיזה גיל אנחנו הכי מאושרים?

מחקר בשם THE SHIFTING MEANING OF HAPPINESS, גילה שאושר זה לא משהו קבוע עבורנו, אלא הוא משתנה עם הגיל. ילדים (עד גיל 14) שנשאלים איך הם מרגישים, עונים "בסדר". כשמבקשים מהם לספר מה הם עשו היום, הם לרוב אומרים "כלום". רובם לא יודעים להסביר רגש כמו אושר.
מגיל 15, מתחילות הרבה מאוד חרדות (מה יהיה איתי בעתיד? מה זה אומר עלי?), בעיקר סביב רצייה חברתית: מי אני ביחס לאנשים אחרים? אני טוב מספיק? אני מקובל? אני יפה? אני שמן? אני חכם? אני חזק? בגיל הזה, להיות מאושר, זה להתלהב ממשהו. בגילאי 19-22, מרבית האנשים מרגישים "שלא מבינים אותם". הם תקועים, מוגבלים. עם השנים, הם מרגישים יותר כוח – יש להם עבודה, חופש, גישה לכסף. אושר בגיל הזה, אומר אופטימיות לגבי העתיד.
עוברות כמה שנים, ויש לנו זוגיות, אולי משפחה (27-30). כאן, אושר זה אומר חיים מאוזנים, שבהם יש גם זמן לביטוי אישי, צמיחה בקריירה, וגם זמן לבן / בת הזוג ולצרכי המשפחה.
בגילאי 31-35, אושר מתחיל להיות מושפע גם מהמצב הגופני שלנו. פתאום התזונה שלנו כצעירים וחוסר הפעילות הגופנית, מתחילים להיות בעוכרנו, ואנחנו מודאגים לגבי רמות השומן ומצב הבריאות שלנו. אם יש לנו ילדים, האושר שלנו נמדד על פי האושר של הילד הכי פחות מאושר שלנו, כפי שהוא נתפס בעינינו. אם יש לנו ילד אחד מקובל וילד אחר מנודה חברתית, הילד שסובל מחרם הוא זה שיכתיב את הטון.
בגיל 36-40, אושר זו גם שייכות – חברים, ארגון, קהילה, מדינה, כמו גם תחושת הכרת תודה על מה שיש לנו.
אחרי גיל 40, אושר זה בעצם היעדרן של תהפוכות ודרמה, כלומר, אושר זה שלווה.
ובגיל 50 ומעלה, תחושה שיש משמעות לחיים שלנו, לעבודה שלנו, למשפחה שלנו, לתרומה החברתית שלנו, הופכת אותנו למאושרים, וזה בא לידי ביטוי במילים כמו "אני מרגיש מבורך" ו"זכיתי".
אושר, במילים אחרות, עובר שינויים וצומח מפוקוס השוואתי לסביבה (איך אני ביחס לאחרים) ולעתיד (מה זה אומר על העתיד שלי), לפוקוס על ההווה ועל קבלה עצמית, ככל שאנחנו מתבגרים. בגילאי העשרה, התלהבות ואקסטזה שווים אושר, בעוד שבגיל מבוגר תחושות כמו הקלה, שלווה וסיפוק שוות אושר.

---
רוצים עוד תובנות, רעיונות וכלים? הקליקו כאן