מסטיקים או מאדים: מה יותר חשוב?

1. אנחנו לא כל כך מתרגשים לראות אדם על מאדים

יש הבדל בין מה שאנחנו אומרים למה שאנחנו עושים, לא רק ברמה האישית, ועל זה, למשל, המקרר שלנו יכול להעיד (לכאורה, לכאורה), אלא גם ברמה הגלובלית.
הדבר הראשון שבוודאי עולה לכם לראש הוא היחס (המחפיר) של הגזע האנושי לסביבה, אבל אני מדבר כאן על משהו אחר: חקר החלל. 
אחד הדברים שלכאורה אמורים להצית את הדמיון, הוא יישוב מאדים. לא מעט סרטים נעשו על הנושא, במיוחד בשנים האחרונות.
אבל משום מה, נראה שלשים אדם על מאדים זה משהו שפחות מעניין את העולם מאשר זה היה במקרה של הירח.



2. איך יודעים שחקר החלל לא כזה חשוב?

יודעים זו מילה קצת חזקה, אבל המטרה שלנו היא לעורר מחשבה (ולהעלות חיוך על הפנים, תוך כדי). ולכן, נבצע השוואה (משעשעת) בין כמה כסף אנחנו "משקיעים" בגומי לעיסה, לעומת כמה כסף אנחנו "מבזבזים" על חקר החלל. 

• סך ההוצאה העולמי על גומי לעיסה (מסטיקים) עומד על 32.6 מיליארד דולר בשנת 2019.
• 22.6 מיליארד דולר הוא התקציב של נאס"א, רשות החלל האמריקאית.

מעניין לראות, כי תקציבה של נאסא החל להתנפח בתחילת שנות ה-60 אולי בגלל המלחמה הקרה עם ברית המועצות לשעבר, ואולי משום שנשיא שאפתן, ג'ון קנדי, שהחליט שארה"ב תשים אדם על הירח For All Mankind. בעוד שבאמצע שנות ה-60, התקציב היה עצום ועבר את ה-4%, - כיום, 2019, הוא עומד על פחות מחצי אחוז מהתל"ג.
הנאום המפורסם של קנדי, היה אחד האקטים המרשימים ביותר ותצוגה של מנהיגות וכריזמה, וכנראה המדובר שבהם.

אם תרצו לרענן את זכרונכם, תוכלו לצפות כאן בנאומו המלא של קנדי באוניברסיטת רייס, יוסטון טקסס, ב-1962

3. אבל מדוע הירח "שווה" פי 8 ממאדים?

מדוע לשים איש על הירח, היה שווה לציבור יותר בערך פי 8 מלהציב אדם על מאדים?
אולי כי עבור רוב הציבור, חוץ מלווייני תקשורת וGPS, חקר החלל זה משהו סימבולי. ואם משהו הוא סימבולי, סימלי, לא צריך להוציא על זה הרבה כסף. והעניין בסימבולי, אנחנו יודעים, שצריכים לראות את זה קורה, וצריכים לראות איפה זה קורה. לאנס ארמסטרונג ובאזז אלדרין יצאו מהחללית אפולו 11 לירח, "חמושים" במצלמות, והירח זה כוכב שכולנו רואים כמעט מדי ערב. הוא חלק מהחיים שלנו. 
ואולי גם הקונטקסט היה שונה: בתקופה ההיא, נשיא צעיר וכריזמטי, עומד ומתחייב למדינה ולעולם כי ארה"ב תשים אדם על הירח, אולי כי הוא שאפתן ואולי כי הוא רצה לשבור את רוחם של מנהיגי ברית המועצות לשעבר. או כי זה היה טיימינג טוב והוא רצה להיזכר בספרי ההיסטוריה.
והירח, מי לא הביט מעלה אליו וחלם לו בהקיץ?
מאדים, לעומת זאת, זה משהו שאנחנו לא רואים אותו במו עינינו.
לא רק זאת, הוליווד עושה עבודה בלספק את הדמיון שלנו לגבי מה יש שם - ומה יכול לקרות שם (לפי הסרטים, בעיקר תאונות, תקלות ומוות מחריד).
אולי אם היינו מכפילים את מחירי המסטיקים, ומעבירים את ההפרש לחקר החלל (ומחזירים את הצבע ללחיים של נאסא), היינו מתקדמים מהר יותר.
ואולי מה שנאסא צריכים זה פשוט סטוריטלינג, סיפור שיגרום לנו לרצות לראות שנאסא מצליחה לגלות את החלל.
ואולי החלק הכי חשוב שחסר לנאסא בסיפור הזה של מאדים, הוא ... אויב.

---

עוד על סטוריטלינג, אפשר לקרוא כאן, וכאן. 

---

"צעד קטן לאדם..."