הטניסאי נובאק ג'וקוביץ', נכון לאוגוסט 2020, מדורג במקום הראשון בעולם. הוא דורג במקום הראשון בעולם, במשך 122 שבועות ברציפות (רביעי בכל הזמנים) ובסך הכל במשך 281 שבועות (שלישי בכל הזמנים). במהלך הקריירה שלו הוא זכה ב-143 מיליון דולר (ראשון בכל הזמנים). ג'וקוביץ' זכה ב-17 תוארי גראנד סלאם ונחשב לאחד הטניסאים הגדולים בכל הזמנים.
אבל הוא לא הפך להיות כוכב בן לילה, אלא מעבר לכשרון הטבעי שלו, עבר תהליך של "שיפור שולי". כלומר, במקום לשפר את "כל הטניס שלו", הוא שיפר דברים קטנים, שוליים לכאורה.
וכך, בשנת 2003, הוא דורג כ-679 בעולם.
ב-2004, הוא כבר דורג 186 בעולם.
ב-2005, הוא טיפס למקום ה-78 בעולם.
בשנים האלה, הוא הרוויח מטניס כ-300,000 דולר בשנה (לא כולל חסויות ופרסומות). הוא ניצח 49% מהמשחקים שהוא שיחק בהם וזכה ב-49% מהנקודות.
אבל אז השיפור התחיל "להצטבר", וב 2006 ל-2010 הוא תקע יתד במקום השלישי בעולם.
רגע, אבל באיזה אחוז צריך לשפר את מס' הנקודות שאדם זוכה כדי להגיע למקום ה-3 בעולם?
מסתבר שלא בהרבה.
ג'וקוביץ העלה את מספר הנקודות שזכה בהן מ-49% ל-52% בלבד – וזה הספיק כדי לנצח ב79% מהמשחקים בממוצע.
זה כמובן לא משהו שקל לעשות, אבל תחשבו, ששינוי של 3% בלבד, הפך את ג'וקוביץ מאדם לא ידוע למישהו שחקוק בתודעה הציבורית, ולהכנסות של 5 מיליון דולר מטניס.
אבל הסיפור שלנו לא נגמר פה.
השיפור השולי נמשך, והנה, אנחנו ב-2011-2016, וכאן הממוצע שלו הוא 55% מהנקודות במשחק. ועם 55% מהנקודות בכל משחק (בממוצע), הוא ניצח 90% מהמשחקים, והפך לשחקן הטוב בעולם והמרוויח ביותר בהיסטוריה של הטניס.
וזו בשורה חשובה: רק 6% מפרידים בין תוצאות בינוניות לבין הכי טוב שאתם יכולים להיות.
אם זה מזכיר לכם את הסיפור של השיפור המדהים של נבחרת הרכיבה הבריטית, אתם לחלוטין לא טועים, שם אותם העקרונות של "שיפור שולי" הפכו את אחת הנבחרות הגרועות בהיסטוריה, לאחת הטובות בהיסטוריה. ומה היה הרעיון הגדול? שאין רעיון גדול. תוכלו לקרוא על כך כאן.
עוד על הקונספט של שיפור שולי ואיך אפשר להשתמש בו כדי לשפר את חיינו, אפשר לראות כאן, בהרצאה הזאת של סטיבן דונייר, שהתחיל כמשקיע והפך לאיש אשכולות.
---
אם יש לכם פנאי לקרוא רק ספר אחד בזמן הקרוב, איזה ספר כדאי לקרוא? הקליקו וגלו.