1. מה קורה כשאין לנו שליחות בחיים? אחד הדברים שפרופ' אברהם מאסלו הטיף להם, הוא להיות בקשר עם "המצפון הפנימי" שלנו. הוא דיבר עליו כעל משהו שמבוסס על תפיסה מדויקת של הטבע שלך, הגורל שלך, היכולות שלך, והשליחות שלך בחיים. וזה מעלה כמה שאלות: אז בואו נתחיל בהתחלה: רק בגלל שאנחנו רוצים משהו, זה לא אומר שנשיג אותו. לא משנה אם אנחנו קוראים לזה יעד, מטרה או שליחות. לבחור ביעדים ובמטרות שמתאימים לנו והולמים אותנו, זה לא משהו שמלמדים אותנו בבית הספר. יש מגוון דרכים להבין אם אנחנו בכיוון הנכון. כמו למשל, מחקר של רוברט אמונס, שהתמקד דווקא ב... קשיים. הוא ביקש מהנחקרים, פעם ב-3 שבועות, לשתף במצב הרוח ובמחשבות שלהם לגבי המאמצים והקשיים שהם חווים. עצם קיומם של מאבקים, קשיים ומאמץ אישי, היו מקושרים לסיפוק גבוה יותר מהחיים. האנשים המסופקים ביותר היו אלו שראו במאמץ שלהם משהו מהותי, בעל ערך ולא סותר סוגיות אחרות בחיים שלהם. סטודנט של אמונס, שהפך לפרופסור בעצמו – קנון שלדון, המשיך את קו המחקר הזה, וגילה משהו מרתק: חשוב גם התוכן, כלומר, במה המאמצים הללו עוסקים. יעדים שסייעו לשיפור עצמי, הגברת יצירתיות, חיבור לאנשים אחרים, תרומה לקהילה או פיתוח מומחיות בתחום, היו כאלה שגם המאמצים שקשורים אליהם, היו צפויים לשפר את הסיפוק ושביעות הרצון מהחיים. לעומת זאת יעדים שעסקו בסטטוס והונעו בחוסר בטחון – צבירת כוח, רושם על אחרים, שיפור תדמית עצמית, עמידה ביעדי פופולאריות או כסף – לרוב לא תרמו לשביעות רצון מהחיים. מחקרים פסיכולוגיים מגלים כי כאשר מבקשים מאנשים למנות את הדברים עימם הם נאבקים ומתמודדים, הם נוטים למנות לא מעט. והעניין הוא זה: כשהמאמצים שלנו מאופיינים בהיעדר חוט מקשר, כלומר, נראים כמו איזה תפזורת לא קשורה של קשיים והתמודדויות, אנחנו עשויים להרגיש כי החיים שלנו לא קוהרנטיים וכי אין להם משמעות. במילים אחרות: לא רק התמודדויות ומאמצים הם חשובים, ולא רק התוכן שלהם חשוב, אלא גם היכולת שלנו לייצר אינטגרציה ביניהם. בשנות ה-50, ערך פול טורנס, חוקר היצירתיות, מחקר ארוך טווח שמטרתו היתה לבחון כיצד ניתן לזהות בגיל בית ספר יסודי, ילדים שיהפכו להיות מבוגרים יצירתיים 25 שנים לאחר מכן. מסתבר שהפרמטר הכי משמעותי שיכול לחזות יצירתיות עתידית אצל ילדים, היה "באיזו מידה הנבדק התאהב בתדמית העתידית של עצמו". כשהמאבקים שלנו קשורים לצמיחה אישית במקום לרושם על אחרים, צבירת כוח או הישרדות, אנחנו מרגישים טוב יותר, מרוצים ומסופקים יותר, חווים תחושת מימוש עצמי וחיוניות, ונמצאים "כאן ועכשיו" בפעילויות משמעותיות – וכמובן, חווים הרמוניה ולא קונפליקט בין האספקטים השונים של החיים שלנו (עבודה, משפחה, זוגיות, בריאות וכו'). ---
ולא, להגיד "צמיחה של 30% ברבעון", כי זה נשמע טוב, זו ממש לא הכוונה פה.
והמחקר שלו גילה משהו מעניין: ככל שאנשים העריכו את המאמצים והקשיים שלהם, וככל שהם התאמצו יותר, הם דיווחו על תחושות כמו "שמח", "מאושר" ו"מרוצה".
2. לא כל היעדים נולדו שווים...
המוח שלנו אוהב הסברים, סדר, סיפור, הגיון כלשהו.
וכשהחיים שלנו נראים כמו סדרה רנדומלית של אירועים, זה גורם לנו להרגיש רע עם עצמנו.
3. מה ההבדל בין יעד "גבוה" ליעד "נמוך"?
איך מייצרים אינטגרציה? אם יש לנו סיפור מסגרת, נרטיב, יעד כולל שבסופו של דבר, כל המאבקים, ההתמודדויות והמאמצים הללו משרתים. ככל שהיעד "גבוה" יותר, הוא יוכל להסביר את המאמצים בצורה טובה יותר.
לדוגמה: יעד נמוך יהיה "אני חייב לאכול אוכל דיאטטי".
יעד גבוה יהיה "אני רוצה להיות מאמן לאורח חיים בריא, ולכן חשוב שאבין את הקשיים והמאבקים שיש לאנשים עם תזונה, ואדע להתמודד איתם".
העניין של יעד גבוה, הוא שהוא לוקח אותנו למסע בזמן, לגרסה עתידית שלנו, שנים רבות קדימה.
והמסע הזה, מסתבר, מאוד מהותי לנפש שלנו.
טורנס העניק למחקר שלו את הכותרת הרומנטית "החשיבות של התאהבות במשהו", וכתב שם את מסקנותיו: "הרגעים הכי אנרגטיים ומרגשים בחיים קורים, באותם שברירי שנייה בהם המאבקים והחיפושים שלנו הופכים להילה מרצדת, של דמות חדשה ומהותית של העתיד".
איפה אפשר ללמוד עוד על איך ניתן להיכנס ל ZONE שלנו? >> https://bit.ly/3oMwAop
שליחות בחיים: מסתבר שלא כל היעדים נולדו שווים
