מה קורה כשאנחנו משתפרים באחוז לשבוע?

עסקים בינלאומיים ורגישות תרבותית, איך זה עובד?

כשעושים עסקים בינלאומיים, יש הרבה עניין סביב "רגישות תרבותית".
ואחרי שנים רבות של עבודה עם אנשים מהמון ארצות, מדינות ותרבויות, מה דעתי בעניין? יש לי כמה סיפורים להמחשה, אבל אספר פה אחד קצרצר:
חבר חזר למלון, רוקן את המטבעות והניח אותן, יחד עם השטרות הקטנים של 20-10 רופי, על השולחן הקטן ליד המיטה. בבוקר, מיהר לסידוריו, וכשחזר לחדר אחה"צ, החדר היה מתוקתק להפליא – והכסף נעלם (לא אבדה גדולה, בסה"כ כ-5 שקלים).
בעודו מחפש, הבחין בפתק שבו כתוב THANK YOU, עם סמיילי.
המנקה, מסתבר, "חשב" שמדובר בטיפ.

ברוב המדינות, ברוב המקרים, כשהם יודעים שהם הולכים לקבל כסף, הם יבינו אותך גם כשתדבר איתם בעברית (בזכות שפת גוף וטון הדיבור). ולכן הנורמה היא שמי שמקבל את הכסף, צריך להיות זה שרגיש תרבותית. כשהם מקבלים כסף ולא מבינים את ההתנהגות שלך, הם חושבים לעצמם – אה, ככה זה ישראלים. תרבות אחרת.
כשאתה רוצה למכור להם והם לא מבינים את ההתנהגות שלך, הם חושבים לעצמם -חוצפן, איך הוא מתנהג, הברברי? הוא לא מכיר את המנהגים שלנו?
בקיצור, אם היו שם בערימה, נניח, 1000 רופי, כנראה שהחבר היה צריך לצפות למכתב תודה בעברית או משהו.
 

מה צריך לעשות כדי לשחד רופא?

מחקר שבוצע באוניברסיטת קרנגי-מלון, בחן 301 רופאים, ואת מידת הנטייה שלהם לקבל טובות הנאה מחברות התרופות.

הקבוצה הראשונה נשאלה הם קבלת מתנות ותשלומים מנציגי חברות התרופות היא פרקטיקה ראויה ומקובלת בעיניהם. רק 21.7% השיבו בחיוב.

הקבוצה השניה, קיבלה ניסוח שונה של השאלה: האם, כשאתה מביא בחשבון את מה שהקרבת כדי להיות רופא, קבלת מתנות ותשלומים מנציגי חברות התרופות היא פרקטיקה ראויה ומקובלת? כאן כבר 47.5% השיבו בחיוב.

הקבוצה השלישית, קיבלה "שדרוג נוסף", והזכירו לה את ההקרבה ואת גם את ההוצאות וההפסדים הכלכליים שהיו כרוכים בהפיכה לרופא מומחה בתחומם. כאן כבר נתקבלה תשובה חיובית מצד 60.3% מהנשאלים.


זה לא אומר שרופאים הם אנשים רעים, למעשה, ההפך הוא הנכון: הם מקדישים את חייהם לנתינה. במחקר שחיפש דרך להגדיל את הסיכוי שרופאים ירחצו ידיים לפני שהם נוגעים בחולה (כדי לא להעביר מחלות מחולה אחד לשני), נמצא שהדרך הטובה ביותר (גידול של 45%) היא לשים שלט שאומר "רופא יקר, שמירה על היגיינת הידיים שלך, מגנה על החולים שלך". הדבר שהכי הניע את הרופאים לרחוץ את ידיהם, היה הדאגה לחולים.

אבל זה כן אומר, שההחלטות שאנחנו מקבלים קשורות קשר עבה למקום המנטלי שבו אנחנו נמצאים. ואם יש שלט שמזכיר לנו ליטול ידיים או תועמלן רפואי שמזכיר לרופאים כמה קשה עבדנו כדי להתקבל, לעבור את הבחינות, לעשות את ההתמחות ולהגיע לאן שהגיעו – זה עשוי להשפיע על האופן שהם יקבלו את ההחלטה.
 

מה יותר גרוע משחיתות?

כמעט מדי חודש, אנחנו מתבשרים על עוד בכיר מפקידי משרד האוצר, שקיבל ג'וב בסקטור הפרטי. כן, זה חוקי. זכותו של אדם לפרוש משירות המדינה וללכת לעבוד במקום שמעריך את כישוריו בכסף רב.

וזו בעיה.

רגולטורים, שאמונים על פיקוח על גופים בתעשייה ובסקטור הפיננסי, אחראים במידה לא מועטה על איך מיליארדי דולרים בערך חברות ובמזומן מגיעים לכיסים של טייקונים. זה לא משנה אם זה במענקים ממשלתיים, הטבות מס, הקלות רגולטוריות, אספקת אבטחה בחינם, זיכיון בלעדי או מונופול, התחייבות לקנות תשומות וכו'. זה קורה כל הזמן, ומדובר הרבה מאוד כסף.

ואיך זה חוקי שמישהו מקבל "מתנה" של מיליארד דולר, ושנה אח"כ מעסיק אצלו את אותו בנאדם שהמליץ לתת את המתנה? כי הם לא סיכמו את זה מראש.
ולמה שפקיד האוצר יסכים לעשות משהו כזה, בלי הבטחה? כי הוא לא צריך.
זה לא צירוף מקרים, שאותם גופים שהכי נהנים מהקשר הטבורי לאוצר, מגייסים הכי הרבה מפורשי האוצר.
אם אתה מציע לכל מי שפורש מהאוצר, שכר של פי 4-6 ממה שקיבל בשירות המדינה, ונתונים הללו ציבוריים, מהר מאוד, פקידי האוצר יודעים ששווה להיות נחמד אליך.

מה אפשר לעשות?
אפשר לחוקק חוקים דרקוניים שיאסרו על כל מעבר כזה, אבל סביר להניח שבית משפט יפסול אותם משיקולים של חופש העיסוק;
ואפשר לנסות לחוקק חוק של "שוחד סטטיסטי": דפוס העבודה מייצר תבנית של שוחד, שחורג מהגדרת שוחד בחוק העונשין. ולכן, אם 22 פקידי אוצר מוצאים את עצמם עובדים אצלך בארגון, מרוויחים מיליונים, זה שונה ממישהו שבתום לב, בחר להעסיק איש ציבור מוכשר אחד שביקש לעשות לביתו.
ואפשר גם לדאוג שעבודה בתור פקיד האוצר, תהיה עבודה לכל החיים, עם פנסיה לכל החיים. נותנים את זה לאנשי צבא וכוחות הביטחון, אז אפשר לתת את זה לפקידי אוצר שמנווטים את העתיד הכלכלי של המדינה הזו.
אף אחת מהאופציות כנראה לא תתממש, מה שמבטיח שהטייקונים החביבים ימשיכו להתעשר – על חשבוננו.


4. בונוס - מהו סוד ההצלחה? 

בחור אחד בא אל הגורו שלו, ושואל אותו "איך אני הופך למיליונר?" 
והגורו מפרט סדרה ארוכה של דברים שהבחור צריך ללמוד ולעשות.
הבחור מתבאס. 
"כמה זמן זה ייקח, כל הסיפור הזה?" הוא שואל את הגורו.
"אני מעריך שייקח לך בערך 12-15 שנה להגיע ליעד"
"מה?!?! בעוד 15 שנה אני אהיה בן 40!" הצעיר מזדעזע.
"בן כמה תהיה בעוד 15 שנה אם לא תעשה את מה שאמרתי?" אומר הגורו, בחיוך.

בכל שבוע, אני מפרסם כאן את הטור הזה, "שלושה דברים שלמדתי השבוע".
גם כשאני חולה, או לא מתחשק לי, אני דואג לשבת לסכם את השבוע ולתכנן את שבוע הבא – ולכתוב את הטור הזה. למה? כל דבר שהוא משמעותי בחיים שלכם, והפך להיות חלק בלתי נפרד ממי שאתם, הוא כזה בגלל שאתם עושים אותו על בסיס קבוע.

וזה אומר שגם שיפור – למרות שאנחנו תמיד מחפשים קיצורי דרך – הוא לרוב תהליך ארוך ואיטי, לפעמים משעמם.
אז יכול להיות שעבורכם זה קטע חביב כזה של יום שבת בבוקר – ואם הדבר היחידי "הארוך" שאתם קוראים במהלך השבוע זה הטור הזה, אז כנראה שזה המקרה.

ויכול להיות שזה גם יותר מזה, כמו שזה בשבילי.
לא משנה מה המטרה שלכם, ואם תשתפרו ב1% ביום או ב-0.1% בשבוע, בסופו של דבר, אם תתמידו בעבודה על השיפור העצמי, הפער יהיה מורגש (ראו ציור מצורף). נכון, לא כולם יאהבו אתכם, אבל אתם תאהבו אתכם, וזה די חשוב, לא?