- איך באמת עוזרים לחבר?
השבוע אלי, פנה אלי חבר בבעיה אישית מהותית, אתם יודעים, מהסוג שמגדירות אם ממשיכים בזוגיות או לא.
"מה אני עושה?" הוא שאל אותי.
והאמת? לא ידעתי. אני לא יודע בדיוק מה קרה ביניהם. וכל מה שהוא יגיד לי, בוודאי לא יהיה מדויק. אני גם לא קורא מחשבות ולבבות ואני לא יודע איזה מטען כל אחד נושא על גבו.
זה שמישהו מבקש מאתנו לפתור לו את הבעיות, לא צריך להפוך לאתגר או מבחן אינטליגנציה שלנו. (אנשים שממהרים להראות את החוכמה שלהם, לשפוט ולנהל חיים של אחרים - תשאירו את זה לתכניות ריאליטי, ותניחו לחברים שלכם, הם לא תכנית בידור).
אחד הסימנים לכך שאתה בנאדם מבוגר הוא, כמובן, שההורים שלך לא יכולים לפתור את הבעיות שלך. והאמת היא, שגם החברים שלך לא אמורים לפתור לך את הבעיות, וגם לא הממשלה.
זו הבעיה שלך. והחשיבה ה"יקומית" בוודאי תטען שהיא קיימת, כדי שאתה תגדל ותתפתח.
זו הדרך שרוב האנשים מתפתחים – הם מחפשים חיים נוחים, נטולי שינויים והפתעות, וכל הזמן נתקלים בבעיות. וכשהם מתגברים על הבעיות, הם הופכים להיות אדם טוב יותר. יש אנשים שקוראים לזה "ניסיון חיים" או "חכמת רחוב".
רגע, אז מה חברים כן אמורים לעשות?
עשיתי את מה שהוא באמת היה צריך ממני, וזה להיות שם בשבילו.
בילינו זמן ביחד.
טיילנו לחוף הים, אכלנו, שתינו ודיברנו. נתתי לו מקום רגוע, בטוח, נטול שיפוטיות להרהר בו בקול רם על מה שיושב לו בלב.
אבל לא ייעצתי לו, לא הצדקתי אותו ולא המלצתי לו: אני לא שופט, לא מומחה ולא חוזה עתידות.
אני לא זה שמחליט אם הוא לא בסדר או היא לא בסדר, מן הטעם הפשוט שאני לא צריך לחיות עם ההשלכות של ההחלטה: את ההחלטות הרות הגורל שלו, הוא יקבל בעצמו, וכמו שהוא יציע את המיטה שלו, כך הוא ישן בה.
ואני לעומת זאת, אשחק תפקיד מאוד משני ושולי בעלילה הזו.
- מי האדם הכי מהיר בעולם?
שלושה ילדים מתווכחים ביניהם, אבא של מי יותר מהיר.
הראשון אומר "אבא שלי כל כך מהיר, שהוא יכול לירות חץ למטרה, ולרוץ ולגעת במטרה לפני שהחץ פוגע בה".
השני מגחך "פחחח, זה כלום. אבא שלי יכול לירות קליע מרובה, ולרוץ ולגעת במטרה לפני שהקליע פוגע בה".
השלישי מחייך.
"מה לגבי אבא שלך?" הם תוהים.
"אני ממש לא מבין את ההגדרות שלכם למהירות. אבא שלי עובד בחברת החשמל, ומסיים לעבוד בשעה 17:00 בכל יום, והוא מגיע הביתה ב15:45."
לפעמים, הדרך הכי טובה לנצח – בוויכוח, בתחרות, בעסקים – זה להגדיר מחדש את הכללים. כשאתם מסיימים יום עבודה כשאתם מותשים, כשלא בא לכם ללכת לעבודה ביום ראשון בבוקר, ובאופן כללי, כשאתם מרגישים שהחיים שלכם לא ממש בשליטה – זה כנראה בגלל שאתם חיים את החיים שנקבעו על פי כללים של מישהו אחר.
כמו שאומר הפתגם: הבעיה עם מירוץ העכברים, היא שגם כשאתה מנצח, אתה עדיין נשאר עכבר.
- איך רואה החשבון של העסק מראה לכם שהמנכ"ל משקר?
אחד הדברים שיש לי כמעט אובססיה לגביו, הוא הפער בין המילים למציאות.
הרבה פעמים אנשים ממחזרים מנטרות שנשמעות טוב, אבל אין ביניהן לבין המציאות קשר אמיתי.
אחת הדוגמאות היא כמובן לקרוא לעובדים בעסק "משפחה".
גם אצלכם בחברה, העובדים הם משפחה? באמת?
אז קבלו שאלה: במשפחה שלכם, כשהעסקים חלשים, מישהו מוסר את "הילדים" לאימוץ או פשוט זורק אותם לרחוב? או ש"אבא ואמא" מצמצמים בהוצאות וחוסכים קודם כל על עצמם?
עולם ראיית החשבון יכול ללמד אותנו משהו מהותי על הבלוף השחוק של הצהרות המנכ"לים על כך ש"העובדים הם הנכס הכי חשוב שלנו".
תבדקו את המאזן של החברה, אתם יודעים, איפה שנמצאים הדו"חות הכספיים, שהמנכ"ל חתום עליהם. מהם הנכסים של החברה, לפי דו"ח רואה החשבון? הנדל"ן, המכונות, הציוד, המכוניות והמוניטין וכיוב'.
ומה לגבי העובדים? אהה, אותם תוכלו למצוא בסעיף "הוצאות".
הבנתם, עובדים יקרים? אתם הוצאה, ולא נכס.
וזו לא דעה, זה החוק.