- זה לא באמת כשרון, סתם עבודה קשה
השבוע קפצה לי תמונה בפייסבוק, והזכירה לי שלפני 9 שנים בערך, הייתי מובטל. גם לפני 10. זה בגלל שהייתי כמעט שנה שלמה בבית.
אוח, איפה הייתי אז ואיפה אני היום.
תזכורת לעצמי על כמה החיים יכולים להשתנות בזכות כמה הרגלים קטנים, כמו להפסיק להאשים אחרים בבעיות שלך, להפסיק להעביר ביקורת על אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמך, להגיד תודה על מה שיש ולחשוב על מה טוב בכל דבר "רע" שקורה, ולא להפסיק ללמוד ולהתפתח.
הרבה פעמים, הדבר הזה שאנשים אחרים קוראים לו "כשרון" או "גאונות", הוא פשוט משמעת של הרבה שנים של עבודה קשה והרגלים נכונים. הלוואי שהייתי מוכשר כמו שחושבים שאני. בפועל, רוב הסיכויים שאני פשוט עובד הרבה יותר קשה ממרבית האחרים.
- איך עושים שינוי אמיתי בחיים?
המנטור האגדי, ג'ים רוהן, אמר שאתה לא יכול לשנות את החיים שלך כל זמן שאתה לא משנה את שגרת היום שלך. אתה צריך להוסיף משהו או להחסיר משהו מהשגרה שלך, אחרת שינוי לא יקרה.
תישן חצי שעה פחות, תאכל פחות, תעלה במדרגות במקום במעלית, תשתה מים במקום משקה תוסס, פחות טלוויזיה ויותר ספרים, שיחות עם חברה חכמה במקום עם חבר רכלן, ועוד. כמה שתשנה יותר, השינוי יגיע יותר מהר.
- כבר אמרת תודה על מה שיש לך?
אחד מתלמידיו של רוהן, טוני רובינס, הוסיף שאנשים מדברים על שינוי, והם מתכוונים לשיפור, כאילו המצב כל כך גרוע, שכל שינוי יהיה לטובה.
וזה מתחבר לאחד ההרגלים הכי חשובים שיש כמעט בכל דת או תפיסת חיים: הכרת תודה.
להודות על מה שיש, על הטוב ועל הרע, וגם על כך שהרע שיכל לקרות לנו, ושלא התרחש.
לא משנה אם אתם קמים בבוקר ואומרים את תפילת "מודה אני לפניך" או פשוט מודים לבורא, ליקום או לכל ישות שאתם מרגישים שמנהלת את העניינים פה, הכרת תודה היא כלי עוצמתי לחיים טובים.
למה? פשוט כי הכרת תודה (לא מספיק להגיד, צריך גם להרגיש), מבטלת כל רגש שלילי.
אי אפשר להיות מתוסכל, לחוץ, מפוחד, מדוכא או כועס כשאנחנו מרגישים תודה. ולכן תודה זה הרגל סופר עוצמתי, שמומלץ מאוד לאמץ – בלי קשר לנטיות הדת שלכם.
- ***בונוס*** מה ההבדל בין ידיעה לעשייה?
בספרם THE KNOWING DOING GAP, מציינים הסופרים, ג'פרי פפר ורוברט סאטון, שני פרופסורים מסטנפורד, שמדי שנה, יוצאים לאור אלפי ספרים שמציגים את אותם התובנות והאנליזות. ולמרות זאת, הספרים החדשים מתקבלים בברכה, כי למרות שהרעיונות שהם מציגים לא חדשים וידועים לרבים, פשוט לא מיושמים. מיליארדים רבים של דולרים מתבזבזים על סדנאות, שיעורים, קורסים, ספרים והדרכות – ובסוף לא מיושמים.
למה? כי יישום הוא קשה. להגיד "אני מכיר את זה, שמעתי על זה, זה לא חדש" זה קל. להפוך משהו לחלק מסדר היום שלך – זה קשה, קשה מאוד.
תשאלו כל בנאדם שמצליח בתחומו – ספורט, עסקים, ומה לא - מה הסיבות שהוא מצליח, והוא יגיד לכם: הצלחה זה 80% מנטלי ו-20% טכניקה. ואז תשאלו אנשים אחרים באותו התחום, כמה זמן הם משקיעים באימון מנטלי שלהם וכמה זמן הם משקיעים בטכניקה, ותגלו שזה בערך 95% טכניקה ו-5% מנטלי.
במילים אחרות, אנשים יודעים מה הם צריכים לעשות, אבל הם פשוט לא עושים את זה.
אולי, העניין הוא לא להוסיף ידע חדש, אלא לצמצם את ההפרעות ליישום הידע הקיים שלנו?
אנחנו יודעים שזה לא בריא לאכול אוכל מטוגן ושמן, אנחנו יודעים שזה טפשי לא לדאוג לפנסיה ולעתיד שלנו ואנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיות הורים, חברים, בני זוג ואנשי קריירה טובים יותר. אנחנו פשוט לא עושים את זה.
למה? כי אנחנו נותנים לחלקים הפרימיטיביים של המוח שלנו, אלו שדאגו להישרדות של אבות אבותינו במאה ה-16 ולא ממש רלוונטיים לחיים המודרניים של המאה ה-21, לקחת פיקוד. הפחדים והצורך בהישרדות מנהלים אותנו, ולא הצרכים שלנו בהצלחה ובאושר.
- ***בונוס נוסף***
אם יש משהו שמאוד חשוב בעיני, זה למצוא את העיקרון המנחה שלך.
בסרט "תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת", בילי קריסטל שואל את הקאובוי הזקן מהי משמעות החיים.
והזקן עונה לו "רק דבר אחד".
"ומה זה הדבר הזה?" שואל קריסטל בציפייה
"זה מה שאתה צריך לגלות בעצמך," משיב הזקן.
משמעות החיים שלך נובעת מהצורך שלך למצוא משמעות בקיום שלך, והיא באה לידי ביטוי בלקחת את הנכסים, הכישרונות והמתנות שקיבלת מהבורא / היקום / הגורל ולהפוך אותם למשהו שיעשה את העולם הזה למקום טוב יותר.
זה יכול במגוון דרכים וצורות – אמנות, קריירה, פילוסופיה ועוד.
מדי פעם אני מעביר סדנת העיקרון המנחה לעסקים ויזמים, כדי למצוא את הפוקוס והבהירות העסקית.
צרו איתי קשר אם אתם מעוניינים להשתתף.