1. מה אייזיק ניוטון היה אומר על זה? פרד קופמן, יועץ ניהול ארגנטינאי, עומד על הבמה ומחזיק תפוח. "מדוע התפוח נפל?" הוא שואל את הקהל. "בגלל כוח המשיכה", נשמעת התשובה. הוא מחייך וממשיך. "ולמה לא בגלל שעזבתי את התפוח?" והאמת, ששתי התשובות נכונות. הוא עזב את התפוח ואז כוח המשיכה הפיל אותו. אבל כשהשאלה מחפשת גורם אחד, אנחנו מוצאים גורם אחד – גם כשיש שני גורמים. והעניין הוא לא "מי צודק?". זו כאילו שאלה מדעית, אבל היא בכלל עוסקת בפסיכולוגיה שלנו. קופמן מבקש מאתנו לשים לב – שכמעט תמיד יש גורם אחד שתלוי בסביבה (כוח המשיכה) וגורם אחד שתלוי בנו (שיחררנו את האחיזה בתפוח). אנשים שבאופן טבעי נוטלים אחריות על סיטואציות, אומרים "שחרור התפוח". לאיזה קבוצה אתם שייכים?
2. כסף או ערכים? ג'ורג' ברנרד שו, הסופר והמחזאי, היה איש יוצא דופן, שזכה בפרס נובל לספרות ואף באוסקר. היא הביטה בו בחיוך ואמרה "כמובן". ואז הוא המשיך ושאל "ואם אתן לך 100 דולר?" היא גיחכה. "מה נראה לך, שאני פרוצה?" הוא חייך והשיב "על כך יקירתי, כבר ענית בתשובתך לשאלה הראשונה שלי". היום כמובן כנראה היה נתבע על הטרדה מינית. ובכל זאת, יש כאן עניין מוזר: הרי זה בכלל לא משנה מה הסכום, מיליון דולר או 100 דולר – אם היא אומרת כן, זה אומר שהיא מוכנה לקבל כסף בתמורה לסקס, וזה הופך אותה לפרוצה. וזה נוגע לערכים. 3. מתמטיקה אנושית שתי אפשרויות: היכן הפער גדול יותר? א. בין 0 לדולר אחד, או ב. בין 2 דולר לבין 100 דולר? במתמטיקה, התשובה היא כמובן " ב' ". במתמטיקה, מספר הוא מספר. 2 גדול יותר מ1. אם 20 גברים שונים, "מתחילים" עם בחורה אחת בבר (כל אחד בתורו), וכולם מקבלים "לא", זה אולי לא נעים, אבל לא נורא. לעומת זאת, אם גבר אחד, מתחיל עם 20 בחורות שונות, ובכל אחד מהמקרים הוא שומע "לא", הוא כנראה ירגיש ממש רע עם עצמו. בשני המקרים, יש 20 "לא". מבחינה מתמטית, אין הבדל. עכשיו, תחליפו את הסיטואציה, בחיפוש עבודה. זה לא משנה אם אנחנו יזמים, לקוחות או מחפשי עבודה: יכול להיות שהגיע הזמן למתמטיקה אנושית? ---
הוא עוזב את התפוח עם יד אחת, ותופס אותו ביד השנייה.
והבחירה שלנו בגורם, מעידה על נטייה מאוד חשובה שלנו:
אנשים שנוטים להאשים את הסביבה, אומרים "כוח המשיכה"
מספרים, שפעם, במהלך קוקטייל, הוא פנה לאישה יפיפיה, ושאל אותה "אם אתן לך מיליון ליש"ט, האם תסכימי לשכב איתי?"
בסדרה "הסמויה", יושבים ד'אנג'לו ברקסדייל, סוחר סמים, ובת זוגו, דונט, לארוחת ערב במסעדה יוקרתית בבולטימור. הוא מביט מסביב, ותוהה האם הם יודעים שהוא סוחר סמים. דונט מרגיעה אותו באומרה "לאף אחד לא אכפת מהסיפור שלך. יש לך כסף, אתה יכול להיות מה שאתה אומר שאתה".
ועדיין, גם בתקופתנו, לחלק גדול מהישראלים אין בעיה איך אדם הרוויח את כספו - כל זמן שהוא הרוויח הרבה כסף. מה זה משנה אם אתה סוחר נשק, נוכל ורמאי, מטריד מינית או קומבינטור? אם הרווחת מאות מיליונים, זה לא משנה.
רוב הישראלים ישמחו מאוד לשתף פעולה.
אמר לי פעם איש בכיר בהייטק בחיוך ממזרי: "אין לי בעיה לדפוק את השותפים שלי, אבל רק אם אני ארוויח מזה המון כסף."
ומה עם ערכים? אם ערכים מטרידים אותך, סימן שמדובר ב-100 דולר ולא במיליון.
אבל מאחר ויש הבדל מהותי בין מתמטיקה לבין רגשות, התשובה של לקוחות אנושיים אמורה להיות " א' ".
וההבדל הוא, שמתמטיקה לא מביאה בחשבון רגשות אנושיים.
להחליט שאנחנו משלמים כסף על משהו שלא שילמנו עליו בעבר, זו החלטה מאוד קשה.
רוב האנשים, לא מוכנים לשלם כסף על שירותים שהם מקבלים (ג'ימייל, יוטיוב, וואטסאפ, פייסבוק וכו'). כן, גם לא דולר אחד. למרות שאלו הפכו להיות שירותים מהותיים, וחלק בלתי נפרד מהחיים שלהם.
אצל בני אדם, זה לא בהכרח נכון.
תחשבו על דייטינג:
אבל יש הבדל ברגשות.
20 מועמדים פונים ל-20 משרות שונות, ומקבלים לא - זה לא נעים, אבל לא נורא.
אבל אם דחו אתכם 20 פעם ב-20 משרות שונות, זה מעורר תחושות נוראיות, פגיעה בבטחון העצמי ובהערכה העצמית – בלי קשר, אגב, לסיבות לדחייה.
לפרטים על פרויקט "פלסטלינה בעולם של ברגים", הקליקו >> https://link.eliavalaluf.com/NewProject3Things
אולי הגיע הזמן למתמטיקה אנושית? / 3 דברים שלמדתי השבוע
