תגידו, איך נראה המועמד האידיאלי לתפקיד מתכנת בהייטק? 1. איך נראה המועמד האידיאלי? נניח שאתם מגייסים מועמד – איש תוכנה - לחברת ההייטק שלכם. אז בואו נבדוק: אז איך נראה המועמד האידיאלי שלכם? בואו נראה מה (כנראה) אמרתם: ואם המועמד הוא לא כזה? אז הוא סוג ב'. --- עוד מעט, אתם תשבו עם הילדים שלכם ותסבירו להם שאסור לעשות חרם בבית הספר על הילדים האחרים. זה אסור! אבל כשהם בעבודה, לאמא ואבא מותר להחרים, להסליל, להיות גזענים, מיזוגנים וגילנים, כמובן. אגב חרם וסטריאוטיפים. 3. איך מנוהל הארגון האידיאלי? רובנו המכריע, מאמין בצורה כלשהי של קפטליזם. מה אתם מדמיינים? אנחנו חיים בעולם שנשלט על ידי אידיאולוגיה של יעילות, ומונע במטאפורה של ארגונים שעובדים "כמו מכונה". רגע, אתם לא בעד קומוניזם ושלטון מרכזי? --- עוד מאפיין של קומוניזם ושלטון מרכזי: למנהלי הגיוס ומשאבי האנוש שלכם, אסור לטעות. 4. בונוס: החוקים הכתובים והחוקים הלא כתובים מחר בבוקר, אתם תקומו ותעשו את אותו הדבר. אתם תתייחסו לעובדים כמו אל ברגים בפס ייצור, אבל תקראו להם "טלנטים" ותזמינו להם פיצה.
הייתם רוצים מועמד לתפקיד שעבד בגוגל? למד בהרווארד או בטכניון? היה טייס אפ-16 או ניהל פרויקטים ב-8200?
תגידו את האמת: אתם כל כך רוצים את המועמד האידיאלי הזה, שאתם אפילו יכולים להגיד לי איך הוא נראה, נכון?
הוא גבר או אישה?
גיל?
גובה?
מבנה גוף: רזה, ממוצע או שמן?
שיער?
משקפיים?
סטרייט או גיי?
חיצונית, הוא יפה, ממוצע או מכוער?
איפה הוא גר, במרכז או בפריפריה?
מה המוצא שלו?
דתי או לא?
כנראה שדמיינתם גבר - ולא אישה (ואם זו אישה, היא כנראה לא "יפיפיה"...).
ואם זה גבר, הוא כנראה לא אתיופי, ערבי, דרוזי, חרדי או תימני, למשל.
ו... נכון שהוא צעיר יחסית?
אז הנה, העולם האסוציאטיבי שלכם, מסביר לכם מאיפה מגיעה אפליה.
הרגע פסלתם את מרבית המועמדים, רק בגלל שדמיינתם שהם לא מזרחיים, לא נשים או לא דתיים, למשל.
הרי "ידוע" שאנשים מזרחיים הם פחות חכמים.
אגב, מישהו פה דמיין מתכנת ג'ינג'י?
נשים? "ידוע" שנשים יפות הן טיפשות או מפונקות שמקבלות הכול בחיים ללא מאמץ (סליחה על הסרקאזם).
וגיל? המועמד האידיאלי בוודאי לא יכול להיות מעל גיל 50, כי מעל גיל 50, אם אתה לא סמנכ"ל או אחרי אקזיט, אז אתה "אמור" למות או להיות שומר בכניסה לקניון או משהו כזה.
הרי אם אתה בן 52, אין סיכוי שתהיה "מגניב" ותשתלב חברתית בארגון, נכון? אלא אם כן אתה אחד הבכירים.
"ההברגה" שלנו למועמד האידיאלי זה גבר ממוצע אשכנזי, בעל מראה ממוצע, שיער חום, חילוני, סטרייט, גר במרכז הארץ, בערך בן 25- 35, היה ביחידות הנכונות ואולי גם הספיק לעבוד בחברה מובילה עם שם שכולם מכירים. וכמובן, הוא FULL STACK.
אנחנו לא מגייסים פה סוג ב', נכון?
לפרויקט "פלסטלינה בעולם של ברגים", הקליקו
---
2. "ילדים, אסור להחרים!"
תלמדו אותם שזה לא יפה לפסול אנשים בגלל צבע עור, מוצא או מראה חיצוני.
וברור שבנות יכולות לעשות הכל! וכשדוחפים בנות ללבוש ורוד או לשבת בצד כשהבנים משחקים כדורסל – זו הסללה!
לאמא ואבא מותר לשלם פחות לנשים.
למה?
כי הם בעבודה, ובעבודה יש משהו שיותר חשוב מערכים נאיביים של שוויון – מה שחשוב זה לא לטעות ולעשות כסף.
יעילות לפני הכל! ולשלם לנשים 68% משכר של גבר – זה יעיל.
אם הן "נכנעות" ומסכימות, מה הבעיה? זה קפטליזם, לא?
---
לפני חודש, שוחחתי עם כירורגית לב, שהיא מנתחת לב, אישה, ממוצא מזרחי.
היא סיפרה שלי שכמעט מדי יום, היא צריכה לעבור טקס משפיל של חולים ובני משפחתם, אליהם היא ניגשת בבית החולים, והם המומים מכך שהדוקטור שמטפל בהם הוא אישה מזרחית, ולא גבר אשכנזי.
"מתי כבר יגיע הרופא לראות אותנו? אנחנו מחכים המון זמן!" הם כועסים.
כשהיא מסבירה שהיא הרופאה, היא המנתחת, חלקם אומרים "סליחה, הייתי בטוח שאת האחות".
חלקם חושבים שהיא בכלל המנקה.
וחלק מסרבים לקבל ממנה טיפול (לדבריה, יותר מ-20% מהחולים). הם דורשים "מנתח אמיתי".
בכל זאת, היא אישה עם עור כהה, לא?
ומדי יום היא מבליגה, מחייכת, מסבירה ואז מצילה חיים של לא מעט אנשים.
כן, זה קורה בישראל, 2021.
בארה"ב, יש מקומות שבהם בחורה לא תצא עם גבר שאין לו "וי כחול" באינסטגרם, כי זה אומר שהוא לא חשוב מספיק.
זה נשמע לכם מטופש, אבל אם אתם מנהלים או מגייסים, אתם עושים את אותו הדבר בעבודה. אצלכם ה"וי הכחול" הוא פשוט דמות אידיאלית בראש, של איך צריך להיראות המועמד האידיאלי.
ואתם בטוחים שאתם עושים משהו טוב – בדיוק כמו הבחורה שדורשת "וי כחול".
כלכלת השוק החופשי.
יוזמה.
עצמאות.
אנחנו לא צריכים שמישהו בממשלה יגיד לנו מה לעשות, איך לעשות ומתי.
ראינו מה קרה בברית המועצות, נכון?
עכשיו, דמיינו שא-ת-ם אלו שמנהלים את הארגון האידיאלי.
אנחנו רואים בעיני רוחנו את הארגון האידיאלי כמו פס ייצור, שמייצר מוצרים, שהכל נמדד, הכל מנוהל, הכל יעיל. הבוס - מר ביג דאטה - יודע הכל ושולט בהכל.
התגלמות החזון של ג'ורג' אורוול, רק בארגון.
כמובן, אין בזבוז. אין טעויות.
כך מתנהל הצבא, כך מתנהלים גופים ציבוריים במדינת ישראל וכך גם מנהלים בסקטור הפרטי מדמיינים את הארגון שלהם.
חברות עסקיות, כמובן משתמשות בשמות מגניבים ועדכניים כדי שהעובדים לא ישימו לב שזה בעצם פס ייצור, רק ממש מודרני.
זו התיאוריה, וזה מאוד דומה לקומוניזם עם שלטון מרכזי.
הכל נמדד, הכל מנוהל, הכל יעיל והכל נשלט.
די בדומה לפס הייצור בסרט "זמנים מודרניים" עם צ'רלי צ'פלין.
כי בדיוק כך אתם מדמיינים את הארגון שלכם – כמובן, מבלי לשים לב.
בגלל זה יש להם צ'קליסט לגיוס כוח אדם.
יש להם גמישות בדרישות – כשזה נוגע לתפקידים מ-מ-ש בכירים.
אבל כשצריכים לאייש עשרות או מאות תפקידים? למי לעזאזל יש זמן...
בנקודה הזאת, מיון אנשים, מיון ברגים ומיון בקר נעשה בערך באותה הדרך, ועם אותו הכבוד לאובייקט הממוין.
"אין לי זמן לנשום!" הם אומרים.
זה אמור להצדיק את זה שהם מנסים להתאים אנשים לתפקידים ולא להיפך.
ומה לגבי גמישות בהתאמת תהליכים ותפקידים לבני האדם שאתם פוגשים?
"את זה הייתי שמחה לעשות," הסבירה לי מנהלת גיוס, "אם הייתי יודעת שלא יפטרו אותי".
אתם תקראו לעובדים "משפחה", אבל כשיהיו בעיות, לא תהססו לפטר את "הילדים".
אתם תקראו להם "הנכס הכי חשוב שלנו", אבל תמשיכו להתלונן על השכר שלהם. לעומת זאת, סמנכ"ל הכספים ימשיך להציג את ה"נכסים הכי חשובים שלכם" בתור ההוצאות, כי לשקר בדו"ח כספי זו עבירה פלילית.
אתם תמשיכו לא לסטות מהנחיות ונהלים, ולא לחשוב באופן עצמאי ולעשות מה שכולם עושים – כדי לא להכעיס אף אחד, כדי שאי אפשר יהיה להאשים אתכם במקרה של טעות.
וכמובן, אתם תמשיכו להעריץ את העובד האידיאלי, לפסול את כל השאר, ולהתלונן שאין מספיק אנשים מוכשרים במדינת ישראל.
"תרבות ארגונית אוכלת אסטרטגיה לארוחת בוקר", אמר פרופ' פיטר דרוקר, אחת התובנות החכמות בהיסטוריה של הניהול.
זה לא מה שאתם "אומרים" שקובע- אלו הדברים שאתם עושים.
ומה שקובע מה אתם עושים, אלו החוקים הלא כתובים, אלו שנמצאים בחלק התחתון של הקרחון, שנמצא מתחת למים.
כמובן, כל מה שכתוב פה לא מדבר עליכם. אתם הרי שונים. אתם לא כאלה. אולי אחרים כן - אתם כמובן שלא. העיקר שלא יבקרו אתכם והעיקר שלא תצטרכו לשנות שום דבר. גם ככה אין לכם זמן...
אבל יש עוד אופציה:
להבין שיש לא מעט אנשי פלסטלינה, שחיים בעולם הברגים הזה.
ושיש פה הזדמנות עצומה למי שישכיל לנהל ולגייס אותם בצורה אחרת.
זה נושא הספר החדש שלי, שנכתב בימים אלו.
אז אם סוגיות של קריירה, ניהול, גיוס ומשאבי אנוש קרובים ללבכם, אתם מוזמנים להציץ בפרויקט מימון ההמון של הספר "פלסטלינה בעולם של ברגים".
איך נראה המועמד האידיאלי של חברת הייטק?
