1. ידע הוא לא כוח אחת הדרכים הכי טובות ללמוד, היא לשאול את עצמנו שאלות "מטופשות", כמו "למה בכלל צריך הרצאות?". כמובן, בתור מי שהפך הרצאות למקצוע שלו, אני הרי לא בא להתריס. וזה לב העניין. הרצאות ב2021, לא באמת אמורות לעסוק במידע או בידע. תחשבו על זה: כמה אנשים בעולם יודעים מה צריך לאכול ולשתות כדי להיות רזים, והם עדיין סובלים מעודף משקל? איך זה שיוצאים כל שנה עשרות אלפי סרטונים, מאמרים וספרים עם אותם הרעיונות שוב ושוב, ועדיין, אין שינוי משמעותי? אתם יודעים שהבצק או הסוכר הזה לא עושים לכם טוב, במיוחד לא ב-11 בלילה, ובכל זאת, אתם "תוקעים" אותו. אולי אתם גם יודעים, ואולי לא, שמרבית האנשים שהפכו להיות מיליונרים (בערך 90%), עשו את זה לאורך 25-30 שנה, בכך שפשוט חסכו 20% מההכנסה שלהם והשקיעו אותה בשוק ההון ובנדל"ן. זה לא נשמע מגניב, זה לא רוקנרול ולא סטרטאפ, לא סלבריטי ולא כדורגלן על, בלי יזמות ובלי סיכונים מטורפים. 90% מהמיליונרים התעשרו בצורה משעממת מאוד. והנה, אתם יודעים את זה – ואתם כנראה לא תעשו עם זה שום דבר. למה? כי יש לדעת שכלית, ויש לדעת התנהגותית. ידע הוא לא כוח, רק פוטנציאל לכוח. 2. למה אנחנו כמעט לא לומדים יש פער בצורה שמלמדים אותנו, לצורה שאנחנו באמת לומדים. באמת לומדים, זה אומר "מיישמים". אחד הדברים שאני מקפיד להגיד בהרצאות שלי, זה שאם הם יגידו לי שההרצאה "מעניינת", זה כאילו הם אמרו לי שהיא לא הייתה טובה. "למה?!" הם מופתעים. "מעניין זה מצוין!" "לא ולא," אני מבהיר, "בעיני, 'מצוין' זה 'אהבתי את הרעיון על ____, ואני הולכת לנסות את זה מחר בבוקר – ואני מעדכנת אותך'! ". -- תחשבו על ספרים. 60% מהאנשים שקונים ספרים, בכלל לא פותחים אותם (זה נכון גם בדיגיטל וגם בספרים פיזיים). 90% מאלו שכן פותחים את הספר, לא עוברים את הפרק הראשון. למה? כי זו חוויה קוגניטיבית קשה, מלאה בפרטים לא רלוונטיים, שעוסקת באנשים שהם לא אתם. אני קורא בממוצע ספר בשבוע. הסוד הוא לקרוא ספרים – לא איך שכתבו אותם, אלא לפי מה ואיך שרלוונטי לקורא. רוב האנשים ש"מודים" שיש להם הפרעת קשב וריכוז, בסך הכל אומרים לנו "לא מעניין לי". 3. אז למה באמת צריך הרצאות? יש להרצאות כמה מטרות, כנראה. להציף נושאים חשובים, לשתף במידע, לעדכן, לעורר שיח, ועוד. שתי הבקשות הכי פופולריות מאנשים שמזמינים הרצאות הן: ב. שאנשים ירגישו שהם קיבלו משהו (כלומר, לא ירוצו למנכ"ל להתלונן שהיה משעמם). ומה זה אומר על מה שצריכים לעשות המרצים? קודם כל, להפעיל את הקהל. כשאתה שואל שאלה, מה אנשים עושים? עונים עליה - בקול רם או בלב. כשאתה מבקש מאנשים *לא* לדמיין סוס לבן דוהר בשדה? מה הם עושים? מדמיינים, כמובן. ואם מפעילים את הקהל: השלב הבא, זה להתמודד עם התנהגות הקהל. אנחנו מאוד עסוקים בלספר לעצמנו ולאחרים איזה בנאדם מיוחד, נפלא ויוצא דופן אנחנו (אתם לא, אני מדבר על האנשים הרגילים) וזה אומר, שאנחנו כמעט תמיד נתחכם כששואלים אותנו שאלה בפומבי. (שמעתם פעם ישראלי אומר "אני לא האיש הנכון לשאול אותו" כששואלים אותו מה דעתו?). למעשה, ההעדפה שלי היא לשאול שאלה על דבר אחד כביכול, שאפשר ללמוד מהתשובה עליה משהו אחר, למשל. לפעמים אני מבקש מאנשים לספר את סיפור החברה שלהם ב-6 מילים בלבד, להגיד איך נראה הנהג של מכונית מסוימת או איך פותרים חידת גפרורים. ובכל המקרים, העניין זה לא מה אתה אומר – אלא מה זה אומר על הדרך שבה אתה חושב. הטוויסט. שומעים בקהל "אהה" ו"וואלה". כאילו חילצנו את הפקק מהשמפניה, והנוזל התוסס ניתז החוצה. ואם בסוף ההרצאה, בגלל שהם הפעילו את המוח ולא רק הקשיבו - הם חושבים על דבר אחד או שניים שתפס אותם, שהם הולכים ליישם מחר – אז, אני יודע שהצלחתי. בדיוק בגלל זה, לדעתי, צריך הרצאות. --- פרטים על הספר החדש שלי שבפרויקט מימון המונים, כאן >> "פלסטלינה בעולם של ברגים"
אבל אם אני בקהל, איזה מידע אני יכול לקבל בהרצאה, שאני לא יכול למצוא בכמה הנפות באצבע והקלקות בגוגל? עם כל הפודקסטים, סרטונים ומאמרים, מה בדיוק המרצה יכול לחדש לי?
כמה רופאים יודעים שלא בריא לעשן, ועדיין מעשנים?
כמה ידע זמין היום, בחינם, כמעט בכל נושא באינטרנט – זוגיות, בריאות, אושר ועוד - ועדיין רוב האנושות לא ממש נהנית מזה?
כי יש פער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו עושים.
אתם יודעים שעדיף לקרוא ספר מאשר לצפות בריאליטי, אבל... איכשהו, לשמוע צדפה מזמרת, זה כיף יותר מלפתח את המוח.
מה שאנחנו לומדים בראש, לרוב צף שוב פעם כששואלים אותנו.
כמו בלימודים בבית הספר, אנחנו לומדים בשביל המבחן – לא בשביל החיים ולא כדי לדעת. לנהוג? למדנו כדי לעבור את הטסט – ולא כדי לדעת לנהוג.
ומה שבאמת קובע, זו ההתנהגות שלנו.
אם אתה לא עושה משהו – אז אתה לא באמת יודע אותו.
וכדי לגרום לנו לעשות דברים, צריך לגרום לנו להביט על דברים אחרת, להרחיב את התודעה שלנו - ולהרצאה יש סיכוי לעשות את זה.
לפעמים אני גם מאזין לספרים וגם לתקצירים, ואז זה יותר מאחד לשבוע. זה לא בגלל שיש לי "המון זמן" ולא בגלל שאני "גאון".
אני לא.
זאת אומרת, לפני שאני לוקח ספר, אני שואל את עצמי שאלה שקשורה לעולם של הספר, שחשוב לי לדעת, ואז מחפש את התשובה בספר.
אני לא קורא ספרים כי "אני רוצה להיות חכם" ולא כי "אני רוצה לדעת".
אני לרוב מחפש תשובה לשאלה מטופשת, כמו "למה בכלל צריך הרצאות?" למשל.
ואז הספר מעניין אותי.
ובאופן מפתיע, כשמשהו מעניין אותם (סדרה בנטפליקס או משחק מחשב), בדרך כלל יש להם ריכוז.
א. שיהיה קצר (כלומר, לא משעמם)
ציניות בצד, אם אנחנו באמת רוצים להצליח עם הרצאה: כדאי לזכור שהדבר הכי חשוב בהרצאה – זו מה שמיוחד במדיום שלה.
בהרצאה יש הזדמנות לייצר שיח ופעילות, אינטראקציה, עם הרבה אנשים במקביל.
יש הרבה מרצים שדוחים את השאלות לסוף – כי זה "הורס את הרצף".
בעיני, היעדר שאלות, הורס את הקשב. שאלות הן חלק מהסיפור. זה פשוט לא טבעי לשבת במשך 60 דקות ולהקשיב למישהו מדבר.
במילים אחרות, אני מסייע לאנשים לפתח מודעות לדברים שהם בדרך כלל עושים באוטומט, כמו לקנות, למכור או לקבל כל מיני החלטות ("איך נראה גבר מצחיק? וגבר שהוא קצת סנוב?").
לא משנה אם ההרצאה עוסקת באיך לבנות סיפור (סטוריטלינג), איך להקפיץ סיפור בראש (סטוריטריגר) או איך קונים ומוכרים מוצרים, שירותים ורעיונות (מוח קונה, מוח מוכר), מה שצריך לעניין אותנו זו דרך המחשבה – ואיך אפשר לשנות אותה.
ואז, כשמגיע הטוויסט, מה קורה?
המוח מתחיל לעבוד באמת, ואנשים מביטים על דברים אחרת.
סליחה, אבל למה בכלל צריך הרצאות?
