1. מה עדיף להפעיל את המחשבה או את האינטואיציה? נניח שאתם פותרים מבחן אמריקאי. עניתם על השאלות, ועכשיו יש לכם זמן לחזור על התשובות ולבדוק את עצמכם. אתם לא בטוחים לגבי אחת התשובות. האם אתם משנים את התשובה או משאירים אותה כמו שהיא? מסתבר שרוב האנשים, חושבים שצריך ללכת עם האינטואיציה הראשונית. אם זה מה שהבטן אמרה, צריך להקשיב לה, לא? קחו לדוגמא את השאלה הבאה. אתם כמובן אנשים הגיוניים ובעלי חשיבה יוצאת דופן, אבל האנשים הרגילים יגידו שהחלום הרבה יותר ישכנע אותם. ואם זה מה שהם חושבים, אז הם נפלו קורבן לכשל האינסטינקט הראשוני (first instinct fallacy).מה זה כשל האינסטינקט הראשוני? ההעדפה שלנו להישאר עם התחושה הראשונית שלנו, גם כשלאחר מחשבה שנייה, אנחנו מבינים שיתכן שהתחושה הראשונית לא נכונה. אדם גרנט, בספרו THINK AGAIN, מספר על מחקר שאסף 33 תוצאות מחקרים בנושא שינוי התשובות שלנו במבחנים, והגיע למסקנה חותכת שברוב המקרים, תיקון התשובה היא האסטרטגיה הנכונה: רוב שינויים הם מטעות לנכון. באחד המקרים, החוקרים בדקו למעלה מ-1,500 בחינות, וספרו סימני מחיקה ותיקונים. והבעיה של אנשים, טוען גרנט, היא לא שהם חוששים לחשוב מחדש על שינוי התשובה – אלא שאנשים חוששים לחשוב בשנית. 2. מה צריך לעשות כדי להגדיל את הסיכוי לקבל קידום בעבודה? תגידו, כמה שעות מתוך שבוע העבודה שלכם, אתם באמת פרודוקטיביים? אלכס פנג מסטנפורד, בספרו REST, טוען שרוב האנשים פרודוקטיביים רק 4-5 שעות ביום, כלומר, 20-25 שעות נטו בשבוע עבודה. כן, אבל מה לגבי קידום? אדם גרנט מספר על מחקר שפורסם בהרווארד ביזנס ריוויו מצא כי לאנשים שלקחו פחות מ-10 ימי חופש בשנה, היו סיכויים של 34.6% לקבל קידום במקום העבודה. לעומת זאת, לאנשים שלקחו לפחות 11 ימי חופשה בשנה (או יותר), היה סיכוי של 65.4% לקבל קידום. מצד שני, לא לשכוח שהמחקר נערך מטעם התאחדות סוכני הנסיעות של ארה"ב, שהוא לחלוטין גוף אינטרסנטי, פרט שגרנט כנראה שכח לציין. 3. איך גורמים לנו לזכור דברים שמעולם לא קרו? ד"ר קימברלי ווייד, מכונה לפעמים ד"ר זכרון. אבל היא בעצם עושה ההפך. כדי לחקור את הזיכרון האנושי, היא מתמקדת דווקא בזיכרונות פיקטיביים. זה שהזיכרון שלנו פחות טוב ממה שנדמה לנו, ושאנחנו נוטים ליפות את העובדות ולעגל פינות – זה כנראה לא חדש. אבל מה שד"ר ווייד גילתה בניסוי על 400 איש, היה שאפשר לגרום ליותר מחצי מהאנשים, להאמין שהם חוו אירוע שמעולם לא התרחש. איך עשו את זה?
נניח שאתם מתכננים לנסוע לנופש בסיני בחגים. למה יש יותר סיכוי לגרום לכם לבטל את הנסיעה:
רק 25% היו שינויים מתשובה נכונה לשגויה. גם אדם גרנט בעצמו, פרופ' באוניברסיטת פנסילבניה, מציין כי תלמידים שנדבקים לתשובה המקורית, מפספסים בדרך כלל. אלו שחושבים שוב, ומשנים את תשובתם, זוכים לציונים גבוהים יותר בממוצע.
חלק מזה, נובע מעצלנות קוגניטיבית. "עזוב אותך, למי יש כוח לחשוב בכלל?" אנשים אומרים.
אבל יש לזה עוד צד, עמוק יותר: לפקפק בתחושות הבטן שלנו, פירוש הדבר להעצים את חוסר הוודאות בחיים שלנו. וזה אומר שאנחנו צריכים להודות שדברים שהאמנו בהם או עשינו – אינם נכונים. עבור רוב האנשים, רוב הזמן, זה משהו שמאוד קשה להכיל.
כמו שאדם גרנט אומר "אנחנו לועגים לאנשים שמשתמשים בתוכנת ההפעלה המיושנת של וינדוס 95, אבל אנחנו לא מפסיקים להשתמש בדעות שלנו שנוצרו ב-1995".
העולם השתנה, אבל הדעות שלנו פחות. והפרספקטיבה שאנו מעדיפים, היא זו שגורמת לנו להרגיש בנוח – ולא זאת שגורמת לנו לחשוב, להעמיק ולהרהר.
שלל מחקרים אחרים בחנו האם הפחתה של שעות העבודה פגעה בפרודוקטיביות, למשל במלבורן אוסטרליה ובניו זילנד, וגילו שזה לא היה המקרה. מה כן השתנה? המתח הנפשי של העובדים פחת והאיזון שלהם בין עבודה לבית השתפר.
אם אנחנו נצא מוקדם, ואחרים בארגון ימשיכו לעבוד ולקרוע את התחת, את מי יקדמו?
במילים אחרות, אם אתם רוצים קידום, צאו ליותר חופש.
עוד לפני הקורונה, אמריקאים לא ניצלו למעלה מ-650 מיליון ימי חופשה בשנה, וזה משהו שבהחלט יכול לחזק את ההכנסות של השכרת הרכב, חברות התעופה ובתי המלון, בין היתר.
הראו להם תמונות שעברו פוטושופ, שבהם הם עושים בלאגן באירוע משפחתי, טסים בבלון פורח או "עובדים" על המורה בבית הספר. מתוך 400 אנשים, 23% האמינו שהאירוע התקיים, ואילו כ-30% מהאנשים, ממש זכרו פרטים ותיארו מה התרחש שם – למרות שכאמור, הם זכרו אירוע פיקטיבי לחלוטין. מסתבר שפייק ניוז עובד גם כשזה קשור לזיכרונות הילדות שלנו. מספיק שתהיה תמונה מזויפת, כדי לגרום לנו להאמין שעשינו משהו שמעולם לא התרחש.
מי מנצח: מחשבה שנייה או אינטואיציה ראשונית?
