כריסטין קרטר כתבה ספר נפלא שנקרא "RAISING HAPPINESS", ובו 10 אסטרטגיות לגידול ילדים מאושרים. הנה סיכום קצר, שאולי יסייע לכם בקבלת ההחלטות ההוריות שלכם:
ילדים לומדים מדוגמא אישית. להיות מאושר בעולם שמדגיש הישגיות וביצועים, זה דבר יוצא דופן. ובכלל, מה שווה הצלחה של אדם, אם הוא לא מאושר?
הורים ממורמרים, מדוכאים או מתוסכלים מותירים חותם התנהגותי בעייתי אצל ילדים. התנהגות אנושית היא מדבקת (תחשבו על אנשים שצוחקים כל הזמן, איך אפשר שלא להצטרף אליהם ולצחוק גם? ???? )
אחד הנכסים הכי משמעותיים לחיים מאושרים, הוא קשר עם אנשים אחרים. לא משנה אם מדובר בחברים, זוגיות או קריירה – לא טוב היות האדם לבדו. איך עושים את זה?
מלמדים אותם לתת, מבלי לצפות לקבל בחזרה. הפגנת חמלה ונתינה שלא תלויה בדבר משפרת את הבטחון העצמי, את ההערכה העצמית, ופרמטרים נוספים של תפקוד.
להורים שדוחפים את הילדים שלהם להישגיות ולשלמות, יש יותר סיכוי לגדל ילדים עם דיכאון, חרדות ובעתיד, צריכת חומרים ממכרים כמו סמים ואלכוהול בעתיד.
מה לעשות? להלל מאמץ, לא כשרון מולד.
ילדים שמקבלים מחמאות על תוצאות, למשל "אינטליגנציה", חוששים לעשות טעויות ולאבד את הסטטוס של "חכם". ילדים שמקבלים מחמאות על מאמץ, מנסים שוב ושוב.
כמה הורים מלמדים את הילדים שלהם להסתכל על חצי הכוס המלאה?
אופטימיות זו תכונת האופי הכי קרובה לאושר, אומרת קרטר.
אופטימיסטים מצליחים יותר מפסימיסטים בספורט, בבית הספר ובעבודה. הם חיים יותר שנים ויותר בריאים. הם יותר מרוצים ממערכות זוגיות שלהם. יש להם פחות סיכוי לחוות משברים, חרדות ודיכאונות.
בכל רגע נתון, יש גם טוב וגם רע.
אם אתה חייב להתמקד באחד מהם, למה להתמקד ברע?
אינטליגנציה רגשית זו יכולת, לא משהו מולד. איך אפשר לעשות את זה?
לייצר אמפתיה דווקא כשהילד כועס או מתוסכל. למשל, להכיר בזה שהילד ממש לא מרוצה שלא נותנים לו לעשות משהו, וזה מכעיס אותו. "אתה נראה עצוב וכועס, אנחנו מבינים". ואז לחבק אותו. זה חלק ממה שנקרא "הקשבה פעילה".
זה בסדר לבכות, זה בסדר לכאוב. וזה חשוב לדבר על הרגשות שלנו. זה חלק מהחיים.
- קודם כל, צריך להסיר הסחות דעת ופיתויים (ממתקים זמינים, טלוויזיה דולקת וכו').
- יש להכריז על הרגלים (שיחה יומית על רגשות או משימה יומית לעזור לילד אחר בגן, למשל), כדי להפוך אותם למקובלים על כולם, וכדי לייצר לחץ ותמיכה חברתית.
- צעד צעד. יעד אחד בכל פעם. לא להעמיס הרבה שינויים בבת אחת.
- התמדה. שום דבר כנראה לא יקרה בן לילה.
(אני הייתי מוסיף פה "תלמדו אותם ללמוד 3 דברים מדי שבוע", אבל אני משוחד ???? )
מבחן המרשמלו המפורסם, שבו נבחנו ילדים שהצליחו להתאפק ולא לאכול מרשמלו שהונח בפניהם, הראה שמשמעת עצמית היא אחת התכונות שחוזות בצורה הכי טובה הצלחה עתידית ואושר של ילד.
היכולת לדחות סיפוקים היא קריטית גם בסביבת עבודה, גם לבניית מערכות יחסים וגם כמובן לבריאות ולמראה החיצוני שלנו.
אם אתם מאמינים במיינדפולנס או במדיטציה, תזכרו: עבור ילדים, משחק עושה את אותה העבודה. במשך שני העשורים האחרונים, בגלל עליית הציפיות מהם, ילדים איבדו בערך 8 שעות משחק בשבוע, בבית ומחוצה לו. לא חייבים לרשום את הילד ל-4 חוגים. משחקים זה דרך חשובה עבור ילדים להתפתח.
מהי הדרך הכי טובה לייצר לילדים סביבה מאושרת?
מסתבר שהתשובה הפשוטה היא: פחות טלוויזיה.
מחקרים מראים קורלציה גבוהה בין רמות אושר של ילדים, לאי צפיה בטלוויזיה.
יכול להיות שילדים אומללים צופים יותר בטלוויזיה ויכול להיות שדווקא הטלוויזיה היא זו שעושה ילדים לא שמחים, אבל בכל מקרה, יש קשר ברור בין הדברים.
ואולי הסיבה היא לא שהטלוויזיה היא "רעה", אלא כאשר הילדים צופים בה, הם פשוט לא עושים דברים אחרים שחשובים מאוד להתפתחות ולאושר שלהם.
ארוחת ערב משפחתית הופכת ילדים למאושרים יותר (בלי טלוויזיה ברקע).
ילדים שאוכלים עם המשפחה על בסיס קבוע, מגלים יציבות רגשית גבוהה יותר, סובלים פחות מדיכאונות בתור בני נוער, ופחות נוטים לצרוך אלכוהול וסמים כמבוגרים.
זוהי תוספת שלי, אם יורשה לי.
אחד הדברים שחשוב לטעמי להראות לילדים, שיש הרבה מאוד סוגים של הצלחה. הרבה סוגים של גיבורים. ולתת להם לבחור את הסוג שמרגיש להם מושך ומעניין.
לא תמיד הוליווד ודיסני צריכים לקבוע את החלומות של הילדים שלכם.
אין באמת סיבה מדוע הילדים שלכם יחלמו להיות נועה קירל, בר רפאלי או בראד פיט.
ולא יחלמו להיות עדה יונת, רוזה פארקס או גיל שוויד.
יש גיבורים שהם יזמים טכנולוגיים, יזמים חברתיים, אנשים שנאבקים למען זכויות בעלי חיים, מדענים, מורים ומחנכים, מעצבים ואמנים.
ספרו להם, פעם בשבוע, על מישהו כזה, מעורר השראה.
ואל תדאגו: על אלזה, "גיבור אמיתי", וסטטיק ובן אל תבורי, הם כבר ישמעו לבד.
11 אסטרטגיות לגידול ילדים מאושרים
