2. בספר "הפסיכולוגיה של התקווה", הסופר (סי. אר. שניידר) מסביר שתקווה פירושה מטרה שאינה ודאית או בלתי אפשרית, והיא משהו שאדם רוצה ועומל עליו, לא סתם יושב ומתפלל. זו לא הגדרה מדויקת שלו, תרגום חופשי שלי שבא להבהיר שתקווה זה נניח, לא לשבת ולהתפלל שהחשמל יחזור, כשבעצם "הפקק קפץ", ואנחנו צריכים פשוט לגשת לארון חשמל ולהרים אותו בחזרה. גם אנשים חרדים, מאמינים בעשיית השתדלות. אדם צריך לעשות את מה שהוא יכול, ולהשאיר לבורא עולם את המקום לעשות את מה שהוא, האדם, לא יכול. 4. ***בונוס***
FACE.COM (שנמכרה לפייסבוק)
KENSHOO אחת החברות המובילות בעולם לטכנולוגיות לפרסום דיגיטלי
למה עדיף לקוות לשינוי או לשיפור?
19 במאי, 2017
****
1. לפני כמה שנים, נסעתי במונית. דיברנו שם, אני ונהג, על המצב הכלכלי ועל העובדה המרגיזה שבישראל יש אנשים רעבים. נהג המונית התרגז ואמר לי "אתה יודע למה הם רעבים? כי הם לא מוכנים לעבוד". אמרתי לו שלדעתי יש בוודאי לא מעט אנשים שפשוט לא יכולים, כי הם מוגבלים פיזית, מבוגרים מדי וכו'.
הוא אמר לי "בוא נעשה ניסוי". היינו בצומת רוקח-נמיר. הומלס התקרב אל המונית וביקש נדבות.
נהג המונית שלף שטר של 20 שקל ומטלית. "תנקה לי את השמשה הקדמית, ותקבל 20 שקל," אמר להומלס.
"לא, לא," השיב ההומלס "תן לי עודף".
"בוא, תרוויח כסף גדול, למה עודף?" הקשה נהג המונית.
וההומלס בשלו "תן לי עשר אגורות, חצי שקל, מה שיש לך".
ההומלס עמד בסירובו לקבל 20 שקל בתמורה לעבודה. הוא פשוט רצה לקבל כסף בחינם, ללא תמורה. חצי שקל בלי עבודה, כנראה שווה יותר מעבודה של כמה שניות בתמורה ל20 שקל.
נהג המונית מסתובב אלי ואומר לי "אתה רואה!? ככה זה כווולם! עצלנים!".
אני רק הסתכלתי על ההומלס והיה לי עצוב.
אבל השבוע נזכרתי בזה, כששמעתי אנשים מתלוננים על כמה רע בישראל.
ואלו דווקא אנשים שטסים ביזנס, נוסעים במכוניות יוקרה ומגלגלים עסקאות לא קטנות.
על מה להם יש להתלונן?
ואז ניסיתי משהו, ואתם מוזמנים לעשות גם: תעשו ניסוי חברתי, ותפנו לחברים; תגידו להם "נכון שהגיע הזמן לשינוי?" ותראו איך הם מגיבים. אף אחד לא ישאל אתכם "שינוי באיזה תחום?" או יגיב בנוסח של "סליחה, אבל מה בדיוק רע לך?".
כולם יגידו לכם "כן, חרא של מדינה" או "על הפנים, מתי כבר יהיה שינוי?".
למה? כי לא משנה כמה טוב להם, ישראלים תמיד רוצים עוד. וכמובן, המילה שינוי היא שיפור, כאילו ששינוי יכול להיות רק לטובה. כך, במדינה של-70% מהציבור יש לפחות דירה אחת, אחוז אבטלה זעום, צמיחה כלכלית ורמת חיים גבוהה, אנחנו עסוקים בלהיות ממורמרים על מר גורלנו. נכון, הדברים פה לא מושלמים, אבל (ששש... זה סוד) הם גם לא מושלמים ברוב מדינות העולם: אתם זוכרים למשל, ש67% מהמדינות באו"ם הם דיקטטורות? אז בפעם הבאה שיש הצבעה על זכויות אדם בישראל, שווה להיזכר באירוניה שבדברים.
בקיצור, תגידו תודה על מה שיש, כי יש לנו לא מעט.
3. חזרה לספר.
שניידר מדבר על שלושה מרכיבים בתקווה: 1. מטרות. 2. כוח רצון. 3. כוח דרך. 1 ו-2 כמובן לא מפתיעים, אבל רכיב מס' 3... מה זה כוח דרך?
המונח כוח דרך (Way Power) בעצם שואל אותנו: מה יעזרו מטרות מדויקות וכוח רצון אדיר, אם אין לנו מושג או יכולות כדי לממש את השאיפות שלנו?
תחשבו על כל אותם פעמים שבהן אדם עומד עם המון כוח רצון, ולא יודע מה לעשות (המממ, זה קרה לי יותר מפעם אחת...).
שניידר טוען שכוח דרך זה משהו מצרפי, שאנחנו צוברים. אנחנו אוגרים חוויות של הצלחה וכשלון, ומענקים להן סיפור – טוב או רע – שיסביר למה אנחנו יכולים או לא יכולים לעשות משהו.
שותף שלי, אנדריי, תמיד מסביר למה 8 המיזמים הראשונים שהוא הקים ונכשל בהם, דווקא נתנו לו המון אמונה שהוא יכול להצליח בפעמים הבאות. לעומת זאת, יש הרבה אנשים שאני מכיר שניסו פעם אחת, נכשלו, ואמרו "זה לא בשבילי". העובדות, מסתבר, פחות חשובות מהפרשנות שאנחנו מעניקים להן.
תחשבו מה היה קורה אם אנדרי, בחור שגדל בבת ים, לשעבר קצין ב8200, היה אומר לעצמו "אני כשלון. לא מתאים לי עולם ההייטק?" הוא לא היה משקיע במיזמים כמו
storewise (שנמכרה לibm)
ולא היינו מקימים יחד את קרן הון הסיכון Follow[the]Seed.
(בתמונה, אנדריי ואני, מתראיינים לערוץ העסקים בטלוויזיה הסינית).
עוד דוגמה לסיפור כזה הוא כלל 1,000 הימים שדיברתי עליו פעם, שבו אתה קובע לעצמך יעד, ובכל יום עושה לפחות דבר אחד – גדול או קטן, שיקרב אותך ליעד הזה.
סיפור 1,000 הימים מזכיר לך שחלק מהזמן, יהיו ימים "שלא בא לך", או שבהם אתה מאבד אמונה. ואז כשהם קורים, אתה לא אומר "זהו, זה נגמר" אלא "אהה, הנה הימים הקשים שכלל 1,000 הימים דיבר עליהם! ידעתי שהם יגיעו מתישהו!", ואז ממשיך כרגיל, בדרך ליעד.
השבוע שמעתי משפט עוצמתי של לסלי ("לס") בראון, מנטור אמריקאי, שהסביר את המקור העיקרי לחוסר שביעות רצון של אנשים מהחיים שלהם. הוא טוען שהבעיה של רוב אנשים היא לא שהם מנסים להגשים חלומות ונכשלים, אלא שהם חושבים בקטן – ומצליחים.
בהרצאה אחרת, פיטר ת'יל - יזם ומשקיע סופר מצליח (פייפאל, פייסבוק, ועוד) - על כך שיש מקצועות שמוכרים "יוקרה", עד כדי כך שהם יכולים לשלם פחות למי שזוכה במשרה (למשל, פרופסורים בהרווארד, שלדבריו מתוגמלים בחסר). ההמלצה שלו לגבי מי שמתלבט לגבי קריירה או יזמות: תבחרו בתחום שלא נשמע טוב, כי על מה שנשמע טוב יש פשוט יותר מדי תחרות.
בקיצור, תשכחו משמות גדולים ומילות באזז, ותחפשו דברים שאנשים בכלל לא מתעניינים בהם, דברים שמתאימים רק לכם - ותחלמו בגדול.