אליאב אללוף

כמה לקחים של ג'יימס קליר, מתוך הספר ATOMIC HABITS, שעוסק באחד הנושאים החביבים עלי – הצורך ללמוד ולהשתפר ללא הפסקה. זה לא תקציר של כל הספר. פה ושם יש פרשנות שלי, וכמובן קיצרתי את הטקסט למשהו בר עיכול – אז אם יש טעויות, הן באחריותי. (רוצים לשמוע את הספר באודיו? הקליקו כאן)

מודעות (AWARENESS) באה לפני חשק (DESIRE) – חשק נוצר כאשר אנחנו מייחסים משמעות לאות (CUE). אם יהיה לך מכונית כזו, נעליים כאלה, תפקיד כזה או 100,000 עוקבים באינסטגרם, סימן שאת (משהו נחשק שלכאורה הופך אותנו למאושרים).
אושר פירושו היעדרו של חשק – כשאתה רוצה יותר, אתה גם אומר שאתה לא מרוצה ממה שיש לך עכשיו. אושר אינו השגת עונג, הנאה או סיפוק, אלא הוא מגיע כשאדם אינו מרגיש דחף להרגיש או להיות אחרת ממה שהוא. סבל הוא פרק הזמן בין תחילת החשק ועד לסיפוק שלו.
אנחנו רודפים אחרי הרעיון של עונג – אנחנו מדמיינים שכאשר נשיג את מטרתנו, נחווה עונג. בפועל, תחושת הסיפוק שאנחנו מקווים לקבל מגיעה אחרי שהשקענו מאמץ. אפשר לרדוף אחרי עונג, אבל אי אפשר לרדוף אחרי האושר - אושר צריך לנבוע מפעולות שלנו.
שלווה נפשית זה כאשר אתה לא הופך את האבחנות שלך לבעיות – הצעד הראשון של כל התנהגות היא להבחין במה שקורה. אתה מביט באירוע מסוים, את מקבלת פריט מידע חדש – ואם אינכם מרגישים צורך לפעול, לחנך אנשים אחרים כיצד לנהוג, לתקן את עוולות העולם וכו', סימן שאתם בשלוות נפש.
"מי שיש לו *למה* גדול מספיק, יכול להתגבר על כל *איך* " (ניטשה) – חשק גדול יכול להניע פעולות גדולות ולהביא להישגים גדולים, לפעמים גם נגד כל הסיכויים.
עדיף להיות סקרן מאשר חכם – חכמה לבדה לא תייצר תוצאות, כי היא לא דוחפת אותך לפעולה. מוטיבציה וסקרנות – ולא אינטליגנציה – הן אלו שמניעות לפעולה.
רגש מניע פעולה – כל החלטה נובעת מרגש ברמה זו או אחרת. גם כאשר יש סיבות הגיוניות למעשה, הסיבה לפעולה עדיין נעוצה ברגש.
ההגיון והלוגיקה באים אחרי הרגש – המצב העיקרי של המוח הוא להרגיש; המצב המשני הוא לחשוב. פסיכולוגים מכנים את זה מערכת 1 (רגשות והחלטות מהירות) ומערכת 2 (ניתוח אנליטי). כשהמערכות הללו עובדות בהרמוניה, אנחנו עושים דברים נפלאים.
התגובה בדרך כלל קשורה לרגש – המחשבות והפעולות שלנו קשורות למה שאנחנו מחשיבים לאטרקטיבי, לא בהכרח למה שלוגי לעשות או לחשוב. אם סוגיה מסוימת גורמת לנו להרגיש, אנחנו פחות נתעניין בעובדות (תחשבו על שופינג, פוליטיקה או ענייני זוגיות). אנחנו ננסה לספק את החשק הסובייקטיביים שלנו, גם אם אין לנו הסבר רציונלי להתנהגות.
סבל מניע התפתחות – המקור של כל הסבל הוא הצורך לשנות את המצב שלנו. כשיש לנו חשק לשנות דברים, אנחנו לא מרוצים אבל מלאים במוטיבציה.
הפעולות שלך מצביעות על סדרי העדיפויות שלך – אם הילדים שלך הם הדבר הכי חשוב בחייך - אבל אתה מגיע בכל יום אחרי שהם ישנים, ואם אתה *חייב* לרדת במשקל אבל אתה ממשיך לאכול מטוגן ולא להתאמן, כנראה שהגיע הזמן לעשות שיחה כנה עם עצמך.
התגמול נמצא בצד השני של הכאב – תגובה (הקרבה של אנרגיה) תמיד מקדימה את התגמול (איסוף משאבים). ה"היי" של אלו שעושים ג'וגינג, מגיע רק אחרי ריצה קשה. התגמול מגיע אליך אחרי שהוצאת אנרגיה.
שליטה עצמית קשה ליישום כי היא לא מספקת – תגמול הוא תוצאה שמספקת את החשק שלך. לעומת זאת, מניעת סיפוק חשקים, לא מעלימה אותם. כדי לשלוט בעצמנו, צריך להפסיק לרצות את הדבר, לא למנוע אותו מעצמנו.
הציפיות קובעות את הסיפוק – הפער בין החשקים לבין התגמול שלנו, קובע כמה אנחנו מרוצים לאחר ביצוע פעולה. אם הפער הוא חיובי (רצינו לקבל 50 וקיבלנו 100), אנחנו מרוצים וכנראה שנחזור על הפעולה; אם הפער הוא שלילי (רצינו לקבל 100 וקיבלנו 50), הסיכויים שנחזור על הפעולה פוחתים. סנקה אמר "להיות עני זה לא להיות חסר כל, אלא לרצות יותר ממה שיש לך". אושר, לכן, הוא דבר יחסי.
כגודל הציפיה, כך גודל האכזבה – כשיש לנו כמיהה וחשק עזים להשיג משהו, והוא לא מתממש, זה כואב לנו. להיכשל במשהו שלא מהותי לנו, לעומת זאת, מכאיב הרבה פחות.
רגשות באים לפני ואחרי הפעולה – הרגש שנמצא לפני הפעולה – הוא החשק; אחרי הפעולה, יש את התגמול, שמלמד אותך אם לחזור על הפעולה בעתיד. הדרך בה אנחנו מרגישים משפיעה על ההתנהגות שלנו, והדרך שבה אנחנו נוהגים משפיעה על איך אנחנו מרגישים.
רצייה מניעה, עונג משמר – לרצות משהו ולאהוב משהו הם שני מניעים חשובים של התנהגות. אם זה לא רצוי (כי זה כואב או סתם לא כיף), אין לך סיבה לעשות את זה. סיפוק ועונג גורמים לשימור דפוסי התנהגות – אם זה מרגיש טוב, אתה מרגיש מצליח, אתה תמשיך לבצע את הפעולה.
תקווה פוחתת עם ניסיון, ומחליפה את מקומה בקבלת המצב כמו שהוא – דיברנו לאחרונה על כך שאנשים מבוגרים נתפסים כיצירתיים פחות בגלל שלרוב הם מנסים פחות. הם מנסים פחות כי יש להם ניסיון והציפיות שלהן הופכות להיות ריאליות. הציפיות (חשק) מבוססות בעיקר על הבטחה וחלום. בגלל זה אנשים רבים נופלים בפח של דיאטות חדשות ושיטות להתעשרות מהירה. ובגלל זה גם לאנשים אופטימיים (שלומדים ונוקטים בפעולות), יש הרבה יותר סיכוי להצליח מאשר לאנשים ריאליים (שהם חכמים ומכירים בעובדות).

שתף את הפוסט: