מי הם הגאונים החדשים? / שלושה דברים שלמדתי השבוע

  1. מה קורה כשמישהו גאון, ואין לנו הסבר לזה?

מה משותף ומה שונה בין שתי הקבוצות הבאות:
קבוצה א': דניאל כהנמן, ג'פרי מילר, דן אריאלי, קרול דוואק, ריצ'רד ת'יילר, רוברט צ'יאלדיני, ביירון שארפ, בי.ג'יי.פוג, ברנה בראון, ג'ונתן היידט, אדם גרנט, הלן פישר, קלייטון כריסטנסן, ג'ונה ברגר, אנג'לה דאקוורת', דיוויד אקר, ליסה פלדמן ברט, אלברט לזלו-בראבאשי ועוד.
 
קבוצה ב': רורי סאת'רלנד, ג'יימס קליר, רוברט גרין, ריצ'רד שוטון, סימון סינק, מארק מנסון, טוני רובינס, אסתר היקס, ג'ים רוהן, אריק ריס, ברנדטה ג'יוואה, סת' גודין, נסים טאלב, אריאנה האפינגטון, הרווי מאקיי, צ'רלס דוהיג, פמה צ'ודרון, בין היתר.

מה משותף לכולם?
הם בין המבריקים בתחומם. הם מובילים, פורצים דרך, מאתגרים אותנו ומאפשרים לנו להבין טוב יותר את העולם שבו אנחנו עוסקים, לא משנה אם מדובר בנפש האדם, הרגלים והגדרת הצלחה, שיווק ופרסום או יזמות ואסטרטגיה. אנשים מבריקים, מעוררי השראה, כאלו שלימדו אותי לייצר אבחנות חדשות, נקודת מבט רעננה, שאלו שאלות מצוינות וגרמו לי לראות מציאות אחרת.
גאונים, בקיצור.

אבל מה ההבדל בין שתי הקבוצות?
ההבדל הוא שבעוד שהקבוצה הראשונה הגאונים היו "גאונים רגילים", אנשים שלמדו דוקטורט, הפכו לחוקרים ופרופסורים, וחלקם אף זכו בפרסי נובל, אנשי הקבוצה השנייה, הם, איך נאמר, אנשים לא שגרתיים. חלק לא מבוטל מהם בכלל עוסק ומתמחה בתחום שהוא לא למד באופן רשמי, ועדיין, הם עושים הבדל משמעותי בעולם.
כך למשל, העבודה הרשמית הקודמת של טוני רובינס, כנראה המנטור המוביל בעולם, הייתה של איש ניקיון בבנק, והוא מעולם לא למד תואר בפסיכולוגיה. אסתר היקס, האישה שפיתחה את הקונספט של "הסוד", מסבירה שהיא מתקשרת עם "יישויות מעולם אחר". נסים טאלב, סוחר אופציות, פשוט הפך את עצמו לפילוסוף, תוך לימוד עצמי וחשיבה בלתי שגרתית יוצאת מן הכלל.
הם כמו פרח שגדל בשדה קרב, כמו צמח שגדל דרך הסדקים. הם תופעה לא צפויה, לא הגיונית, הצלחה כנגד כל הסיכויים, חריגה מהתבנית.

קשה לעולם לעכל ולהבין אותם, וכשהם מדהימים אותנו בידע שלהם, אנחנו שואלים את עצמנו "אבל מאיפה הם יודעים את זה? איפה הם למדו? איך עשו את זה?".

אז איך נקרא להם?  
אולי נכנה אותם בשם "הגאונים החדשים".
אנשים לא סטנדרטיים. 
בני אדם שהגיעו אל המטרה, בדרך לא סלולה. 
הם פשוט סוג חדש של גאון.

2. איך יודעים אם אתה סוג חדש של גאון?

לפי ויקיפדיה, חוכמה היא תכונה המתבטאת בהבנה מהירה יחסית לאחרים, והיכולת לנתח דברים מסובכים ולהגיע למסקנות הנכונות. להתחשב בגורמים שונים ובמסלולי פעולה אפשריים שונים ולברור מתוכם את המסלול המיטבי. הגאונות לעומת זאת, היא היכולת האנושית לבצע משימות מסוימות במיומנות רבה מאוד. אף שחלק מן הגאונים הם גם חכמים, אין קשר הכרחי בין התכונות. כך, לדוגמה, אדם הנחשב גאון בתחום מקצועי מסוים כמו ציור, שירה או מוזיקה, לא ייחשב בהכרח לחכם בתחומים שאינם קשורים בתחום מיומנותו החריגה כמו ניהול ענייני משק ביתו, יחסיו עם בני אדם אחרים, הבנת מצבו ומגבלותיו, וכן הלאה.

מיהו גאון?
אין ממש הגדרה מוסכמת, או הבנה ברורה של הגורמים להישגים בולטים שמסמלים גאונות. זה קצת כמו ההסבר של שופט בית המשפט הגבוה לצדק בארה"ב, שסירב להגדיר מה מהווה פורנוגרפיה "כשאראה את זה, אדע שזה זה", אמר השופט פוטר סטיוארט.
 

המילה גאון גורמת לרובנו לחשוב על אנשים מתחומי המתמטיקה, הפילוסופיה והמדע: סטיבן הוקינג, לאונרדו דה וינצ'י, ברוך שפינוזה, אלברט איינשטיין, רנה דקארט, אייזק ניוטון, עמנואל קאנט ופרידריך ניטשה, אבל גם על דמויות מעולמות היצירה כמו פיקאסו, בטהובן, ואן גוך ומוצרט.
הגדרת הגאונות כתכונה אנושית הניתנת למדידה ולא רק כתואר כבוד, והניסיון להגדיר גאונות ולחזות אותה, הם רעיונות שמקורם במאה ה-19, עם עליית תחומי הפסיכולוגיה והפסיכומטריה. במהלך המאה ה-20, ניסיונות לקשור בין תוצאות גבוהות במיוחד במבחני אינטליגנציה לבין יצירתיות והישגים יוצאי דופן - לא עלו יפה. 

אבל לקראת סיומה של המאה ה-20 ובתחילתה של המאה ה-21, התחלנו להעניק את המחמאה "גאון" לעוד קבוצות של אנשים, כמו למשל ליזמים ולספורטאים.
האם הכדורגלנים מרדונה, פלה, מסי ורונאלדו גאונים? (לצפייה בסרטון שצולם במצלמה לראייה בלילה בו רונאלדו כובש 3 שערים מכדור שמוגבה מנקודת הקרן - בחושך מוחלט, הקליקו כאן). ומה לגבי ספורטאים אחרים כמו מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס, וויין גרצקי, טום בריידי, בארי בונדס, רוג'ר פדרר וטייגר וודס? ומה דעתכם על יזמים ששינו את העולם, כמו סטיב ג'ובס, ג'ק מא, אילון מאסק, ג'ף בזוס או מארק צוקרברג? ומדוע שג'יי.קיי. רולינגס, ביונסה, הלן קלר, סרינה וויליאמס, אופרה ווינפרי, אנגלה מרקל לא יהיו ראויות לתואר "גאונות" בתחומן?

3. לא גאון – גאונות

ואולי העניין הוא בכלל לא הגאון, אלא הגאונות.
לא האדם, אלא הפעולות שהוא מבצע: הפגנת יכולות כגון קישור בין רעיונות מתחומים שונים, הבנת רעיונות מופשטים ומורכבים, פריצת מסגרות ומחשבה לא שגרתית, ניתוח מהיר של מידע חדש וקישורו עם ידע קיים, ושילובים של יכולות אלו מתבטאים ביכולת פתרון בעיות סבוכות וקבלת החלטות מועילות במהירות. אם בוחנים זאת כך, גם מתכנת, איש יחסי ציבור, שף קונדיטור וגם חייל ביחידת מודיעין יכולים להפגין גאונות במשימה שהם מבצעים.

נוכל, למשל, לדבר על משימות מוגדרות ועל כאלו שאינן מוגדרות.
תחשבו על שני שותפים בשני משרדי פרסום מתחרים. א' וב'. 
א', עושה את מה שמשרד פרסום אמור לעשות: להרשים מפרסמים עם קרייאיטיב משובח, לקבל אותם כלקוחות המשרד, ולפרסם את המוצרים שלהם. אולי אחר כך הוא זוכה בפרסים בינלאומיים על קריאייטיב או מופיע ברשימה של "זכורות ואהובות". א' מאמין שהסיבה שהלקוחות יבחרו בו, היא שהוא עושה עבודה מצויינת ומייצר להם תוצאות. 
בואו ונקרא לזה מיומנות גבוהה.
במשרד הזה, כשרוצים עובדים יעבדו עוד שעות, מבקשים מהם, מציעים להם בונוסים או מאיימים עליהם בפיטורים.

ב', לעומת זאת, לא מסתפק בכך. הוא משקיע לא מעט מאמצים ביצירת נטוורק של ג'ובים לסמנכ"לי שיווק ומנכ"לים. הוא עוזר לבצע השמות ולקדם אנשים בקריירה. ואז, כשהם בעמדות הנכונות, הם חייבים לו, ומשרד הפרסום שלו מקבל את תקציב הפרסום של הקליינט לא בגלל שהוא "הכי טוב", אלא בגלל שהבכירים שמנהלים את הקליינט, חייבים לו ובגלל שהם רוצים בעוד כמה שנים להתקדם שוב, והם יודעים שהוא יהיה שם בשבילם. 
זו כבר גאונות.
במשרד הזה, כשרוצים שעובדים יעבדו עוד שעות, הם פשוט מזמינים להם פיצה.

במילים אחרות, זה אומר שמי שמבצע דברים לפי הספר, הוא איש מקצוע מצוין. אבל מי שממציא את הספר מחדש, הוא כבר גאון.
עכשיו אתם אומרים "זו טענה מעניינת, אליאב, אבל איך נוכל לנסות ולהוכיח אותה?".
בואו וננסה.

4. בונוס: מה המחקרים מראים: מי גאון, פיקאסו או סזאן?

דיוויד גלנסון, כלכלן מאוניברסיטת שיקגו, בספרו "מאסטרים זקנים, גאונים צעירים", השווה, בין היתר, בין פבלו פיאקסו לבין פול סזאן. פיקאסו, הוא הסביר, מתאים להגדרה שלנו של גאון צעיר.
כשהיה בן 20 בלבד, צייר את ציורו המשמעותי הראשון "העלאת זכרונות: קבורתו של קסגמס" (evocation).
כמה מציוריו הטובים ביותר, כולל "העלמות מאבניון" צוירו כשהיה בן 26. סזאן, לעומתו, עבד קשה שנים רבות, אבל במהלך מרבית שנות חייו, ציוריו לא התקבלו באהדה. רק בגיל מבוגר, הפך סזאן לדמות משמעותית.

גלנסון החליט להשוות בין השניים בדרך פשוטה: השוואה של מחירי הציורים שלהם כשהיו צעירים ומבוגרים. ציוריו של פיקאסו משנות ה-20 שלו, מסתבר, שווים בממוצע פי 4 מציוריו כמבוגר. אצל סזאן, לעומת זאת, המצב היה הפוך. ציוריו מגיל 60 ואילך, היו שווים בממוצע פי 15 יותר מציוריו כעלם צעיר.
וזה גרם לו להבין שיש שני סוגים של מצליחנים. הסוג הראשון הוא של גאונים, קונספטואליים. הם מייצרים סוג חדש של אמנות.
ואילו השני הוא של פורחים מאוחרים (late bloomers), אינקרמנטליים. הם מגיעים לרמת מיומנות גבוהה מאוד.

גלנסון סיכם שאצל הגאונים, הגישה היא קונספטואלית. הם מתחילים עם רעיון ברור של היעד אליו הם רוצים להגיע, ואז הם מבצעים. פיקאסו מעולם לא הבין מה יש לחקור, לנסות ולחפש. "למצוא, זה הדבר", הוא נהג לומר.
הגישה של הפורחים המאוחרים שונה בתכלית. הם ניגשים לעבודתם בצורה נסיינית, היעדים שלהם לא מוגדרים בצורה ברורה, ושיטת העבודה שלהם היא אינקרמנטלית, צעד אחר צעד, מצרפית.

הפורחים המאוחרים, המיומנים, מרשימים אותנו בתוצאות שלהם. אנחנו מעריכים את עבודתם. 
הקונספטואלים, לעומת זאת, נוגעים בנו רגשית, מציתים לנו את הדמיון. בדיוק כמו הגאונים החדשים.


5. בונוס2: קשה להיות גאון לבד

כל מה שהופך גאון חדש לכזה, זה בדיוק גם מה שמפריע לו להשתלב במערכות הקיימות בתפקידים "רגילים". הצורה שבה אנחנו שופטים אחרים בראיונות עבודה, בגיוסי הון, בבחירות פוליטיות, בבחירת דירקטורים, מתאימה למה שמקובל. הגאונים החדשים הם בדיוק אותם אנשים שאנחנו (לפעמים) חושבים שהם לא טובים, לא מקצועיים, אולי סתם חכמים מדי, נפוחים או מוזרים. הם פשוט לא מתאימים לתבנית המקובלת. מי שאמור להעריך את הגאונים החדשים, זה ההוא שאחראי על שינוי התבניות... רגע, של מי האחריות על כך? מי האחראי אצלכם בארגון על שינויים מערכתיים, מאסיביים, טקטוניים שמשבשים ומטלטלים את המערכת?
פרט ליזמים טכנולוגיים שגייסו 100 מיליון דולר בסיליקון ואלי, הכוונה. אה, אין כזה בנאדם.
אז איך בדיוק הם ירגישו בנוח?
איפה הם "ימצאו את עצמם" ויבטאו את הכשרון שלהם? 

בעידן שבו יש הרבה (מדי?) מומחים שמבינים בדבר ספציפי, יש צורך גם במומחים שיבינו במערכות יחסים בין דברים לבין מומחים. חלק מהותי מהאתגרים שעומדים בפני האנושות - בטכנולוגיה, ברפואה, באיכות הסביבה, בעסקים, בחינוך ועוד - הם כאלה שאדם אחד, מומחה ככל שיהיה, לא יוכל לפתור לבד.

ברוב המקרים, נדרשים צוותים של מומחים במגוון תחומים. והם צריכים מישהו שיחבר ביניהם, יתקשר ביניהם, יבין את המניעים, את השפה, את המונחים ויראה את התמונה הגדולה.
לאיזה סוג של אנשים העולם זקוק? למומחים מסוג חדש: מומחים בין-תחומיים ורב תחומיים. סוג חדש של גאונים.
אולי זה אתם?

---
תוכלו לקרוא עוד על הנושא במאמר "קללת הכשרון" ובספר "למה כדאי להיות לטובת הכריש?"