היה היו שלושה אנשים שהיכרתי. 1.השאפתן וכאן התחילו הבעיות שלו, מכיוון שהוא מעולם לא ניהל עובדים, ובטח לא 100 עובדים, וכמובן שלא עשרות עובדים מוכשרים, חכמים ו... שרובם חשבו שהם ראויים לתפקיד שהוא מבצע. לא עברה אפילו שנה, עד שההנהלה הבכירה הבינה את טעותה, ופיטרה אותו. 3. הריאלי 4. בונוס 1: למי מהשלושה אתם יותר דומים? השלישייה הזאת, מייצגת בעצם 3 תפיסות עולם: ב. החרוץ: שחושב שמספיק לעבוד קשה ובחריצות, ובסוף יעריכו את זה. למה כדאי להיות לטובת הכריש?
שלושתם עבדו בהייטק, חברות גדולות, מוכרות, מצליחות.
שלושתם היו מוכשרים, חכמים, אנליטיים, כאלה שהייתם שמחים שיהיו לצידכם בצוות. אבל למרות שלשלושתם היה רקע דומה, הייתה להם גישה מאוד שונה לחיים.
הראשון, מנהל פיתוח עסקי, עבד קשה מאוד על המותג שלו. טרח וסיפר את הסיפור, הילל את עצמו בכל הזדמנות (מול ההנהלה הבכירה) ובנה את התדמית שלו בתור סופרסטאר מלוטש ומתוחכם. הוא ראה בעצמו שאפתן, שאולי לפעמים מצפה מעצמו ליותר מדי, נותן לעצמו יותר מדי קרדיט, אבל האמין שיהיה בסדר.
וכך, למרות שהוא פעל בסביבה סופר תחרותית, ובה היו כמה עשרות אנשים מאוד מוכשרים, המותג שלו בלט. אחרי שנתיים של עבודת מיתוג עצמי, עמלו נשא פרי, והוא קיבל את שרביט ההובלה של יחידה עסקית, שמונה למעלה מ-100 עובדים.
2. החרוץ
השני, היה טיפוס הפוך. מנהל מוצר באותה החברה כמו הראשון. הוא אדם שמאמין ביושרה, באותנטיות ובעבודה קשה. עבד בחריצות, עשה תמיד הכל מעל ומעבר, עזר לקולגות, והשיג תוצאות יפות מאוד. המנטרה שלו היתה "אני אהיה בשקט, ואתן להצלחה שלי לעשות את הרעש".
כשהקולגה שלו, הבחור הראשון, קיבל את הקידום, הוא נפגע עד עמקי נשמתו. הוא הבין שההנהלה הבכירה לא רואה ולא מעריכה את העבודה שלו. ולאכזבתו הרבה, גם אחרי שהראשון פוטר, שמו אפילו לא נשקל בתור מועמד לניהול היחידה.
הוא עזב את הארגון בכעס, וחיפש מקום אחר, בית, שיעריך את כישוריו. בעשור האחרון, הוא עבד ב-5 חברות שונות, "כי הם מטומטמים שלא מעריכים אנשים שעובדים קשה".
ומה יהיה איתו? "אתה תראה שבסוף, אני אמצא מקום עבודה שבו יעריכו את העשייה שלי".
הוא עדיין מחפש.
השלישי, חיפש תפקיד של ניהול מכירות בסניף של חברה ישראלית בחו"ל.
"מדוע ניהול מכירות?" שאלתי אותו.
"כי במכירות יש מספרים, ואם אתה מנהל מכירות בחברה גדולה ויציבה, ואתה אחראי על כמה עשרות מיליוני דולרים בהכנסות, מתייחסים אליך כאילו אתה זה שיצר את ההכנסות האלה, אפילו שהם עושים את ההכנסות האלה גם בלעדיך".
במילים אחרות, הוא לא חיפש הנאה וסיפוק בתפקיד, הוא חיפש לבנות רזומה, סיפור קריירה.
"אנשים שצריכים לקבל החלטות על גיוס עובדים, לא אוהבים לחשוב. ומספרים עוזרים לנו לא לחשוב", הוא הסביר לי, בחיוך רחב.
הוא נהג לומר, אחרי שקיבל את התפקיד "הלקוחות שלי, הם קודם כל המנהלים, ולא הלקוחות שקונים את המוצרים."
למה?
כי המנהלים הבכירים קובעים אם תקבל קידום או לא.
הוא לא היה נאיבי לחשוב שרק תוצאות זה מה שמשנה, והוא ידע גם שבלי תוצאות, אין על מה לדבר.
ולכן, הוא פעל בשני המישורים: הוא בנה את יחסי העבודה עם הסמנכ"לים הבכירים בארגון מצד אחד, ודאג לקדם ככל שניתן את אנשי המכירות שלו מצד שני.
בכל פעם שסמנכ"ל בכיר התקשר עם שאלה או בעיה, הוא עזב הכל - כולל טיפול בלקוחות משלמים, ודאג למצוא תשובה או פתרון. האם הוא נהנה מהעבודה שלו? לא ממש. אבל היתה לו מטרה.
חצי שנה לתוך התפקיד, צוות המכירות שלו סגר עסקה גדולה. הוא טס לישראל, וכל הסמנכ"לים שהוא עזר להם כל השנה, שפעו מחמאות מקיר לקיר, בנוכחות המנכ"ל.
כשהוא אמר להם "תודה, אבל אתם מחמיאים לי על עסקה שעבדו עליה לפחות שנה לפני שקיבלתי את התפקיד", המנכ"ל, אדם שבדרך כלל לא ממש נחמד לאנשים, הביט בו ואמר, "איזה יופי, איזו צניעות...".
שבועיים לאחר מכן, הוא קיבל הודעה שהוא מקבל עוד טריטוריה - וזה אומר עוד עובדים, עוד אחריות ועוד כסף בבנק.
וכך הוא המשיך – עבודה קשה, בתוספת יחסים נפלאים עם הסמנכ"לים. וקיבל עוד קידום, ועוד קידום. תוך 3 שנים, הוא כבר סומן בתור מנהל מ"דור העתיד" של הארגון, עם לובי חזק בהנהלה הבכירה, שעכשיו היה חלק ממנה, וקיבל לידיו ניהול של חטיבה עם מאות רבות של עובדים, ומאות מיליוני דולרים בהכנסות.
והדרך משם, לתפקיד של מנכ"ל חברת הייטק מצליחה עם חבילה תגמולים מפנקת, היתה קצרה.
א. השאפתן: שחושב שמספיק לעשות הרבה רעש וצלצולים כדי לקבל את התפקיד, ומה זה משנה שהוא לא יודע לספק את הסחורה? הוא מאמין שהוא מסוגל לקפוץ מהמטוס בלי מנצח, ולבנות כנפיים בדרך למטה. יהיה בסדר... אבל בד"כ הוא מגלה שצ'ק בלי כיסוי זה לא רעיון טוב.
"אני לא מוותר על האמת ועל היושרה שלי", הוא יגיד. כאילו שלקבל קרדיט על עבודה שעשית זו מילה גסה או חוסר צניעות. החרוץ כמעט תמיד מגלה ש"משום מה", הבוסים מקדמים אנשים אחרים במקומו, ושבסוף, אנשים לא מבינים שהוא היה מתנה לארגון - בסוף כולנו מתים. אבל הוא לעולם לא יחשוב שהוא נאיבי - אלא שהעולם לא הוגן ואנשים אחרים מצליחים כי הם לא ישרים, כמו השאפתן, למשל.
ג. הריאלי: זה שמבין שלהתהדר בנוצות לא לו כמו השאפתן, זו אסטרטגיה קצרת טווח שלא מתאימה למי שרוצה לבנות קריירה. הוא מבין גם ושעבודה קשה בלי שיודעים עליה כמו החרוץ - הנאיבי, זה כמו עץ שנופל ביער כשאיש לא שומע. צריך ג-ם לעבוד, וג-ם לספר את הסיפור שלך. גם הישגים וגם סטוריטלינג.
כל אחד מאתנו, יכול לבחור בכל אחת מהאסטרטגיות האלה.
רובנו, כמובן, בוחרים באופציה ב', "כי אנחנו לא מניפולטורים". אנחנו עולמים וטורחים, עושים מאמצים ומקווים שישימו לב לעבודה הטובה שלנו. לפעמים זה קורה, אבל בדרך כלל, זה לא. והבעיה שלנו? שלרוב, אנחנו שוכחים מאופציה ג' - שמטיפה ג-ם לעבודה וג-ם לקידום עצמי.
אז השאלה היא לא רק "למי אתם דומים?", אלא גם "מי אתם רוצים להיות?".
5. בונוס 2: עוד שאלה חשובה
ואם אתם עדיין מתלבטים מה נכון לעשות, תענו על השאלה הבאה:
כדי שהחיים שלכם יראו כמו שאתם רוצים, מי צריך להשתנות, אתם – או העולם?
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה
---
לקריאה נוספת
מה עושה מי שמרגיש שהגיע הזמן לשינוי?
מה זה גטו סופרסטאר?
למה אנשים שעושים עבודה מצוינת צריכים סטוריטלינג?
איך סטוריטלינג עוזר לי בראיון עבודה?
מה אני עושה לא נכון? 3 אסטרטגיות לבניית קריירה
