היו הרבה צעצועים בחדר הצעצועים, אבל מעל כולם, על ראש השידה, התנשא חזיר הכסף, עשוי מחימר ומעוצב בצורה של חזיר קטן. כמובן, היה חריץ בגבו, כדי שיוכלו להכניס מטבעות קטנים וגדולים. החזיר היה כל כך מלא בכסף, שהוא כבר הפסיק לרשרש – הכבוד הכי גדול שחזיר כסף יכול לקבל.
הוא עמד שם, גבוה על המדף, מביט מלמעלה על כל הדברים האחרים בחדר. הוא ידע היטב שעם מה שיש לו בבטן, הוא יכול לקנות את כל הצעצועים האחרים בחדר, וזה העניק לו בטחון עצמי עצום.
האחרים חשבו על זה, אבל לא אמרו כלום, פשוט, כי היו כל כך הרבה דברים אחרים לדבר עליהם. אחת המגירות בשידה הייתה פתוחה למחצה, ובובה גדולה בצבצה ממנה. היא הייתה קצת ישנה וצווארה קצת מעוקם. היא הציצה החוצה ואמרה "בואו נשחק בבני אדם, תמיד קורה איתם משהו!"
הייתה המולה גדולה בחדר, אבל אפילו התמונות שעל הקיר הסתובבו כדי להראות שיש להן ישבן; אבל זה לא אמר שהן מתנגדות.
השעה הייתה אמצע הלילה, והירח האיר את החדר דרך החלונות. הם היו מוכנים להתחיל במשחק כעת, וכולם – גם עגלת הקרטינג - הוזמנו לעשות חיים משוגעים.
"לכולנו יש ערך מיוחד," הסבירה עגלת הקרטינג,"לא כולנו יכולים להיות אצילים. מישהו צריך לעשות את העבודה, כמו שאומרים".
חזיר הכסף היה היחידי שקיבל הזמנה כתובה. הוא פשוט היה כל כך גבוה על השידה, שכולם חשבו שאם יקראו לו, הוא לא ישמע. הוא לא אמר אם יבוא ואם לאו, אבל הם חשבו שאם נבצר ממנו מלהגיע, הם יוכלו לשתף אותו במשחק ממקום מושבו, ועשו תוכניות בהתאם.
הם מיקמו את תיאטרון הצעצועים ישירות מול חזיר הכסף. הם תכננו להתחיל בקומדיה, ולאחר מכן לשתות תה ולייצר דיון כדי להפעיל את המוח – והתחילו בחלק האחרון מדי.
כולם חשבו על עצמם, ועל מה חזיר הכסף חושב עליהם, אבל מחשבותיו של חזיר הכסף היו במקום אחר – הוא בכלל חשב על הצוואה והקבורה שלו. מתי יהיה לו פנאי לכך?
למרבה ההפתעה, פתאום נשמע רעש ריסוק עצום!
חזיר הכסף נפל מן השידה, ושכב על רצפת החדר, מרוסק לחתיכות, והמטבעות שהיו בבטנו התפזרו ברחבי החדר. ביום שאחרי, שאריות חזיר הכסף נאספו ונזרקו לאשפה, והפלא זה פלא, חזיר כסף חדש ניצב על ראש השידה. עדיין לא היו בו מטבעות, אז הוא לא רשרש, ובכך לפחות, הוא היה כמו חזיר הכסף הישן.
---
סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן.
סיפורו של חזיר הכסף
