1. מה ההבדל בין המותג של נייקי לזה של מריוט? ועכשיו, נסו לדמיין את המכונית של מריוט. איך זה הם נראים? איזה תרגיל קל יותר? כנראה שתרגיל א'. מדוע? כי לחברות בקבוצה הזאת, יש מותג ברור. יש רעיון. יש סיפור. יש ייחוד. לחברות בקבוצה ב', מסביר גודין, אין באמת מותג, יש רק לוגו. אם מוחקים את הלוגו מאופנוע הארלי דיווידסון, אנחנו עדיין יודעים שמדובר בהארלי. אבל מה קורה כשמסירים את הלוגו של הילטון? איך יודעים באיזה מלון מדובר? מותג, כמובן, לא חייב לדבר לכולם. יש מותגים שמדברים לקהל מצומצם, וזה בסדר. הרעיון הוא, שיהיו לך לקוחות שאכפת להם ממך. כאלה שאם פתאום יום אחד לא תפתח את העסק, הם ירימו את ידיהם על ראשם, וישאלו "מה עושים עכשיו?" גודין מבקש מבעלי עסקים, יזמים ומנהלים לשאול: כמה אנשים אוהבים את עצמם יותר, בגלל המוצר או השירות שלך? 3. למה אנשים אוהבים אמנות, מוזיקה ו(לפעמים) מתמטיקה? יש אנשים אוהבים מוזיקה, יש כאלה שאוהבים אמנות ויש גם כאלה שאוהבים מתמטיקה. למה, בעצם? אני מניח שעולה לכם בראש יותר מסיבה אחת, אבל הייתי שמח להוסיף עוד אחת: אלו בין התחומים היחידים בעולם שאפשר לייצר בהם שלמות. 4. *בונוס* איך מזהים את המוצר או השירות הנכון? #שלושה_דברים_שלמדתי_בשבוע_האחרון
סת' גודין, גורו השיווק, מסביר שמותג זה קיצור לציפיות הלקוח. מה אתה מבטיח ללקוחות? מה הם מצפים כשהם קונים ממך או פוגשים אותך?
מה המבחן של גודין למותג?
תרגיל א'
נסו לדמיין את המלון החדש... של חברת טסלה.
או הארלי דיווידסון.
או אפל.
או נייקי.
תבחרו את אחד המותגים, ותחליטו: איך נראה המלון? איך נראה הלובי? איך נראים החדרים? הבריכה? מה מיוחד בו?
תרגיל ב'
או את האופנוע של הילטון.
את המחשב של שרתון,
או את נעלי הספורט של הולידיי אין.
האם יש כמות מינימלית כלכלית של אנשים שעבורם יש לעסק שלך משמעות אדירה?
***
רוצים לקרוא על מה מיוחד במיתוג של מוצרי יוקרה? הקליקו כאן.
***
2. למה בעצם אתה עושה את זה?
אתמול בבוקר (יום ו'), קיימתי את ההרצאה החודשית של "מוח קונה, מוח מוכר" במתחם של MEET IN PLACE בתל אביב.
בין הנוכחים, הגיעה משפחה שלמה. בתום ההרצאה, הם ניגשו וסיפרו לי שהם היו בחופשה משפחתית באיטליה, ותוך כדי, בנסיעה ברכב, האזינו לפודקסט של כ-90 דקות שבו ליאור פרנקל ראיין אותי.
כשעצרו, הם נכנסו לקבוצת "3 דברים שלמדתי השבוע", שלפו את תרגיל האיקיגאי ("חיי תכלית" ביפנית), ועשו אותו, כל אחד לעצמו.
לפני כשבועיים, פגשתי במקרה את הדור השני, אח ואחות. האח מראה לי התכתבות בוואטסאפ עם חבר "אני הולך להרצאה של אליאב אללוף. מכיר אותו?"
והחבר עונה בהומור, "כן, ברור, אני חבר בכת שלו".
לפעמים, יש רגעים שאני שואל את עצמי למי זה משנה, והאם בכלל אני עוזר לשפר חיים של אחרים. ואז יש את הרגעים שאני פוגש אנשים כאלה, ולא יכול שלא לחייך.
שלושה דברים שלמדתי השבוע זה הרגל עבור הקוראים, לכמה דקות של מחשבה עצמאית, מעמיקה. מספר רגעים של הרהורים ותהיות.
בעיני, לפחות, העניין הוא לא להגיד לאנשים מה לעשות, אלא לגרום להם לחשוב מה הם רוצים לעשות.
כמו שאני רוצה להאמין שכל טור שאני כותב עושה אותי קצת יותר טוב, כך אני רוצה להאמין שזה משפיע עליכם, הקוראים.
תחשבו על זה, אתם יכולים לשמוע שיר בפעם הראשונה, ולדעת שהזמר מזייף או ש"משהו בשיר לא בסדר".
מתמטיקה זה (כנראה) המקום היחידי מחוץ לבית המשפט, שבו אפשר "להוכיח" משהו.
יש לנו הרבה מוצרים בבית, שאנחנו לא ממש זוכרים איך הם הגיעו לשם.
הם לא ממש משנים לנו. היינו צריכים אבקת כביסה או יין, אז קנינו. מה זה כבר משנה?
אז איך אנחנו כצרכנים מזהים את המוצר הנכון?
איך אנחנו משווקים יודעים שמצאנו את המתכון לשירות המנצח?
יש הרבה דרכים ושיטות, אבל תרשו לי להציע עוד אחת, יחסית פשוטה:
תבדוק אם המוצר שלך גורם ללקוח שרוכש אותו - לשנות מהירות.
אולי הלקוח עוצר. אולי הוא מאיץ. אולי הוא מתרגש, אולי הוא עומד במקום, ופוער פה בהתפעלות.
תחליפו מהירות ללקוחות, והם יהפכו אתכם לחלק מהחיים שלהם.
למה אנשים אוהבים אמנות, מוזיקה ו(לפעמים) מתמטיקה?
