מה אפשר ללמוד עליכם מהשאלה הראשונה שאתם שואלים?


1. מה אפשר ללמוד עליכם מהשאלה הראשונה שאתם שואלים?

בשבוע שעבר התקיים יום גיוס תרומות לקרן לחקר הסרטן בישראל ICRF. מדובר בקרן שהוקמה בארה"ב, ומגייסת כסף שייעודו מחקר סרטן על ידי חוקרים ישראלים בלבד. 100% מהכסף מועבר לתרומה, ואת ההחלטות מקבלת ועדה של מומחי סרטן אמריקאים בצורה "עיוורת": כלומר, הם בוחרים לאיזה פרויקט ילך הכסף, בלי לדעת מי האיש או האישה שיובילו אותו. את הקרן בישראל מוביל בהצלחה עו"ד תמיר גילת, ובשבוע שעבר האירוע גייס כחצי מיליון שקל.
(אם אתם מעוניינים לתרום לעמותה – בכסף או בכשרון שלכם, אתם מוזמנים לפנות אלי).
אבל למה אני מציין את זה?
כי אחת התגובות שקיבלתי בפייסבוק בשבוע שעבר, בין בליל המחמאות, היו שאלות בנוסח "לאן הולך הכסף?" ו"כמה מרוויחים מנהלי העמותה?". (רק כדי להבהיר, עו"ד תמיר גילת, כמו גם שאר חברי העמותה, לרבות אני, מקדמים את ענייני העמותה ללא כל תמורה). 
ואז חשבתי על זה: 
השאלה הראשונה שאתה שואל, מצביעה על מה שהכי חשוב לך: כשאתה שומע על איזה סטרטאפ שמייצר משחק תלת ממדי שנמכר לחברה אמריקאית ב-50 מיליון דולר, אף אחד לא שואל כמה מרוויחים המנהלים. הרוויחו כמה מיליונים? מגניב. ברור, לא? כדי שהעסק ינוהל היטב, צריך שהמנהלים יתוגמלו. 
אז למה בעצם אנחנו שופטים את מייסדי הסטרטאפ ואת מנכ"ל העמותה על פי אמות מידה שונות?
מדוע לדעתנו זה בסדר שמישהו שמייצר אפליקציה משעשעת יהיה מולטי מיליונר ומישהו שדואג שילדים לא יהיו רעבים או שיחלימו מסרטן צריך להסתפק בשכר מביך או לעבוד בחינם?

רק בגלל שעמותה זה לא עסק? לא. 
כי קנינו רעיון.

בלי להבין, קנינו רעיון של נוצרים פוריטנים, שהרוויחו את כספם עוד לפני שסבא של סבא שלנו נולד, בדרך כלל בצורה לא מוסרית; ובסוף היום, בגלל שהאמינו בגיהינום, הם דאגו לתרום חלק מהכסף. מטרת התרומה – שהם לא יגיעו לגיהינום. הם ממש לא התעניינו בלהפוך את אמריקה למקום טוב יותר. והרעיון שלהם, שאסור להרוויח מתרומה, כבש את העולם (כן, וגם אתם מאמינים בו בכל לבכם).
ולכן אנחנו חושבים שמנהלים של עמותות אמורים לעבוד בחינם או קרוב לזה, אבל זה בסדר שאנשי תוכנה ירוויחו 500,000 שקל בשנה.

ובכל פעם שמישהו מעיז לפקפק ברעיון (הנוצרי) הזה, ישר קופץ הקהל המאמין וזועק "אסור לתת להם להרוויח בעמותות!". תחשבו שכך היינו מתייחסים למנהלים וליזמים. 
איך היתה נראית הכלכלה שלנו? אז כך בדיוק נראה עולם העמותות: סובל מתת תקצוב, ציניות, וחוסר יעילות.
ולכן רוב האנשים שעובדים בעמותות הם כאלו שאין להם ברירה אחרת, בפנסיה או סובלים מאותה הבעיה שהעמותה מטפלת בה. למה שמישהו מוכשר יעבוד ב-6,000 שקל בחודש, כשהוא יכול לקבל 30,000 שקל בסטרטאפ? 
ולמה שחברות גדולות ועשירות במשק יתרמו הרבה לקהילה, אם בכל פעם שהם תורמים, התגובה של רובנו היא משהו בנוסח "פחחח, זה הכל? הם יכולים לתרום פי 10, יש להם מיליונים" או "תרומה אמיתית היא בסתר".

2. מה לא בסדר בתרומה בסתר?

מתן בסתר הוא עוד רעיון נוראי, שגורם להרבה אנשים לתרום פחות, כי הוא הופך את כל מי שתורם בגלוי למישהו שמחפש מחמאות. מה אכפת לנו אם מישהו מקבל מחמאות, אם הוא מקים אגף לטיפול בילדים חולי סרטן בבית חולים? 
שהוא יקבל מחמאות, והילדים שלנו ישארו בחיים. לי זה נשמע כמו עסקה מצוינת. 
(מנכ"ל ישראכרט אמר לי פעם שרוב האנשים בישראל, אלה שתומכים בתרומה בסתר, תורמים בד"כ 180 שקל פעם בשנה בצורה רנדומלית. "למעט הציבור הדתי שמקיים את מצוות מעשר, ישראלים לא ממש תורמים", הוא אמר לי בצער.)

בקיצור, בפעם הבא שאתם מתלוננים על זה שיש ילדים חולים, זקנים רעבים ועוד כל מיני פגעים ובעיות שעמותות לא מצליחות לטפל בהן, תזכרו שגם לכם יש חלק (קטן) בזה – כי האמונה שלכם ברעיון הפוריטני-נוצרי "שקניתם" לא מאפשרת לאנשים מוכשרים, מלאי אנרגיה ורצון טוב להעדיף קריירה של נתינה על פני קריירה של ביזנס, ולתורמים עשירים שרוצים מחמאות והכרה ציבורית, לתרום כפי יכולתם.

3. איך פוגעים במדינה?

אורן חזן והסלפי שלו, הזכיר לנו משהו לגבי איכות האנשים שמגיעים לפוליטיקה הישראלית.
מה הדרך הכי טובה לעשות שינוי פוליטי חיובי בישראל? כנראה להציף את הפוליטיקה והכנסת באנשים איכותיים, מוכשרים, בעלי יושרה. 
ואיך עושים את זה? 
יש לנו שתי אופציות: 
אופציה א': בכל פעם שיש פוליטיקאי שעולה לדיון, צריך לסווג אותו בתור ימין או שמאל, ואז לפי המקרה, לקלל אותו, להגיד שהוא מושחת, טיפש, אידיוט, אוכל חינם, משיחי, חלש, קיצוני, "נאור", מתרפס. לכעוס בכל פעם שפוליטיקאים מקבלים עוד כסף, יש לנסות להחליש אותם ולפגוע במעמד שלהם.
פקידי האוצר יקבלו משכורת נמוכה חרף העובדה שהם מקבלים החלטות שמשפיעות בהיקפים של עשרות מיליארדים על חיינו ועתידנו – פנסיות תקציביות, חינוך, בריאות, תשתיות וכו'.
התקשורת לא תדווח את כל העובדות, רק את העובדות שמייצרות רייטינג ומתאימות לנרטיב של כלי התקשורת. גוף תקשורת יהיה בעד ראש הממשלה או נגדו. אין מקום לדיווח מאוזן ו"משעמם". 
צריך להיות מניפולטיבי וכוחני, לא משנה אם אתה עיתונאי, עובד ציבור או פוליטיקאי. 
תפקידם של עובדי מס הכנסה ומע"מ יהיה להלך אימים על ציבור בעלי העסקים, ולסחוט מהם כסף במגוון שיטות. אחרי הכל, הם צריכים לעמוד ביעדי "תשואת המס" שלהם, נכון? 
מנהל מקרקעי ישראל יספסר בקרקעות, ישמור על עמימות בקבלת ההחלטות כדי לשמר את העוצמה שלו, וידאג להעלאה קבועה של מחירי הקרקע (ומחירי הדיור) – כמו בעל נכסים שמעניין אותו רק להעלות את שווי הנכס, ומתעלם מההשלכות החברתיות.

אופציה ב': לקבל את זה שיש מגוון דעות, ושהמגוון הזה הוא חשוב מאוד לחיים במדינה דמוקרטית. לדאוג שפוליטיקאי שנבחר, לא משנה אם ימין או שמאל, יוכל להיות חזק, ולמנות אנשי מקצוע לתפקיד שרים (ראו מה קורה אצל מקרון בצרפת, למשל), ולא יצטרך לעשות מינויים פוליטיים כדי לשרוד (תחשבו על תרומתו המופלאה של סגן השר מזוז, למשל). פוליטיקאים ירוויחו שכר גבוה ויזכו לכבוד מהציבור. 
עובדי מדינה בכירים, כדוגמת פקידי האוצר, יקבלו שכר ראוי וקריירה לכל החיים – וכך לא יצטרכו להתחנף לטייקונים (על חשבוננו) כדי שיעסיקו אותם בשכר ראוי ברגע שיפרשו. 
מס הכנסה ומע"מ יפעלו בצורה מאוזנת כדי שעסקים ישראלים הגונים יצליחו וישגשגו. מנהל מקרקעי ישראל ישחרר קרקעות רבות יותר כדי לוודא שמחירי הדיור ירדו, ודירה בבעלות לא תהיה פנטזיה עבור הדור הצעיר. 
הצגת העובדות בצורה מאוזנת היא מה שתנחה את התקשורת – ולא רעיונות של "מלחמה בממשלה" או "תמיכה בממשלה". התקשורת צריכה לשרת את טובת הציבור, לא את האג'נדה של הבעלבית, לא משנה אם קוראים לו נוני או שלדון.
אנחנו לא צריכים שמישהו בערוץ 20 או בערוץ 2 יחליט בשבילנו "מה נכון". אנחנו כן צריך אותם כדי שיציגו לנו את העובדות, ושיבצעו תחקירים – גם על צוללות, גם על שמפניה, וגם על עמותות – גם על ראש הממשלה וגם על האנשים שמתיימרים להחליף אותו.
ומה לדעתכם יקרה?
באופציה ב', האנשים הכי טובים וראויים בישראל יתחרו על תפקידים בשירות הציבור. הם לא יהיו מהסוג שמרמה, גונב, מבלף, מביך, מתעסק בקומבינות ובשוחד. כי הם לא כאלה והם לא צריכים את זה. התקשורת, לא תעניק במה לאנשים מגוחכים שמביכים את המדינה, ולא תעודד פוליטיקאים להרוויח מסנסציות או אמירות קיצוניות. המדינה תנוהל על ידי בנינו הטובים – אלו שעכשיו מעדיפים ללכת להייטק.

ובמה אנחנו בחרנו?
טוב, את זה אתם כבר יודעים לבד. 
ואתם גם יודעים שזה לא קשור לימין או שמאל. זה קשור לשיטה, שפשוט מבטיחה שרוב האנשים שיגיעו לפוליטיקה יהיו מהסוג שאנחנו פחות רוצים ופחות מכבדים – וגם כשהם מגיעים, היכולת שלהם לשנות היא מוגבלת מאוד. שיטה שמבטיחה שיהיה פה פחות טוב ממה שיכול להיות. אז תזכרו את זה בפעם הבא, כשתקללו את הפוליטיקאים והעיתונאים השנואים עליכם.

נכון, יכול להיות "שמגיע להם" – אבל כל זמן שנעסוק בלהעניש אותם, אנחנו גם בוחרים באופציה א' – ומענישים את כולנו.